מדינת ישראל נמצאת במלחמה עם איראן.
לא עוד סבב מול חמאס בעזה, אלא מלחמה של ממש עם איראן, שמנסה למנוע בכל מחיר נורמליזציה בין ישראל לסעודיה.
אל לנו להמעיט בכוחו של ארגון הטרור חמאס, זהו צבא איראני־פלשתיני מאומן ומיומן, שאותו בנו ואימנו האיראנים בעזה במשך שנים מאז הליך ההינתקות מעזה, בהשקעה של מאות מיליוני דולרים בכל שנה.
האיראנים שלחו לחמאס נשק ומדריכים שיאמנו את הצבא והעתיקו את מודל ההפעלה של צבא אחר, שהקימו בלבנון - חיזבאללה.
מדינת ישראל חטפה מכה קשה. נתפסנו לא מוכנים, בדיוק 50 שנה אחרי אותה הקונספציה של מלחמת יום כיפור. שוב צפות ועולות לנגד עינינו אותן תמונות של מחדל מודיעיני־אופרטיבי. אז גרסה הקונספציה כי המצרים אינם מעוניינים במלחמה ולא יכולים לעבור את התעלה-קו בר־לב. הפעם בכירי מערכת הביטחון טענו שחמאס מורתע ואינו מעוניין בהסלמה, וכי האמצעים הטכנולוגיים המשוכללים לאורך קו הגבול עם עזה ימנעו חדירת מחבלים לשטח ישראל. חודשים אנו שומעים את ראש אמ"ן, ח"כ והרמטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל') גדי איזנקוט ובכירים נוספים מזהירים כי מדינת ישראל נמצאת במצב ביטחוני רגיש ביותר, ושאויבינו מזהים את חולשתנו ומחכים לשעת כושר. אפילו שר הביטחון הזהיר מפני אותו הדבר ונענה בפיטורים.
דבריהם נופלים על אוזניים ערלות. גם חלק מבכירי מערכת הביטחון התייחסו בזחיחות וביהירות לאיומים ולתרחישי המלחמה הרב־זירתית שהוצגו בפניהם.
בדיוק כמו אז, גם הפעם הופתענו. חמאס דאג להרדים אותם ויצר רגיעה מדומה לפני ההתחלה. כמו אז, חמאס בחר לתקוף ביום שבת של חג, בידיעה שחיילים רבים בחופשה. אך בניגוד למלחמת יום כיפור, שבמהלכה ספגנו מכה קשה של אלפי חיילים הרוגים ופצועים ומאות חיילים שנלקחו בשבי, העורף היה מחוץ למעגל הלחימה. הפעם רוב הנפגעים והשבויים הם אזרחים תמימים. אימהות, אבות, סבים, סבתות, ילדות וילדים ומבלים צעירים, שנטבחו למוות וחלקם נלקח בשבי, על לא עוול בכפם. במלחמת יום כיפור הסורים והמצרים לא הגיעו ליישובים אזרחיים, הפעם חמאס הגיע.
עם זאת, יש דבר אחד שלא השתנה מיום הקמתה של מדינת ישראל ועד היום. אנחנו יודעים תמיד שצריך לשמור על הבית, אחרת לא נישמר כעם. בעוד הפלשתינים והערבים נלחמים על שטח ועל אינטרסים, אנחנו נלחמים על חיינו, נלחמים כדי לשרוד. זה גם סוד ההצלחה של מדינת ישראל מיום הקמתה. במלחמת קיום חייבים לנצח, לכן גם הפעם ננצח את המלחמה, בין שחיזבאללה יצטרף ובין שלא.
אנחנו יודעים תמיד שצריך לשמור על הבית, אחרת לא נישמר כעם. בעוד הפלשתינים והערבים נלחמים על שטח ועל אינטרסים, אנחנו נלחמים על חיינו, נלחמים כדי לשרוד
בכל מקרה, המפסידים העיקריים יהיו הפלשתינים, ואם חיזבאללה יצטרף גם הלבנונים יפסידו. איראן מוכנה להילחם עד טיפת הדם האחרונה של הפלשתינים והלבנונים ולהקריב גם את אלה וגם את אלה כדי להילחם בנו. אמנם מדינת ישראל ספגה פגיעה חסרת תקדים, אך לאחר שהמצב יתייצב הפלשתינים יחוו פגיעה שלא חוו מעולם. כך גם הלבנונים אם חיזבאללה יחליט להתערב.
הפלשתינים חוגגים היום שחיטה של ילדים, נשים ואזרחים ישראלים תמימים, אך אל להם למהר ולחגוג. חייהם בעזה, שהיו קשים עד עכשיו, יהיו מעתה בלתי נסבלים לאורך שנים רבות. ב־100 השנים האחרונות הפלשתינים תמיד הביאו אסון על עצמם, תמיד שירתו אדונים אחרים ושילמו על כך מחיר כבד.
מעל כל אלה, המחיר הפלשתיני הגדול ביותר הוא שהם שחטו היום במו ידיהם את הסיכוי לשלום בעשרות השנים הבאות. אף עם חפץ חיים לא יכול לתת אמון במרצחים לא אנושיים כאלה, ובוודאי לא לקחת סיכונים כפי שהשלום מחייב.
יהא זכרם של חללינו ברוך.
יהא זכרו של השלום ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו