המסכות המעמדיות נופלות

ההתייצבות הבוטה של בעלי הון כמו קובי ריכטר ועפרה שטראוס בראש הניסיונות למרוד בכנסת ולבטל את תוצאות הבחירות היא התפתחות חדשה בתולדות הפוליטיקה המעמדית בישראל. המסיכות נופלות כשריכטר מאיים "הכוח הביטחוני הוא אנחנו... אנחנו הכלכלה", ומצביעי הממשלה "יהיו הנפגעים הראשונים".

בקור רוח הודיע משה רדמן, מ"המחאה" שריכטר מממן, על תוכנית לפגוע בפרנסת בוחרי הליכוד. המשמעות של דברי רדמן ברורה: אתם לא אזרחים, אתם נתינים של מערכות המשפט, הכלכלה והביטחון "שלנו", שליטיכם. התבלבלתם בהצבעה לכנסת, ועכשיו תלמדו לקח: נפגע לכם בתכולת המקרר, במשכנתאות, בעתיד הילדים, בביטחון.

וכשהמסיכות מוסרות, סימן שהשליטים המסתתרים מתנדנדים על כיסאם. המשבר הנוכחי, על כל סכנותיו, הוא בכל זאת שעת כושר לפענוח השחיתות האוליגרכית בישראל על כל צדדיה. עד כה פרופ' ירון זליכה דיבר בשפה כלכלית לא מובנת לרבים, כאשר הסביר כיצד פסיקות בג"ץ ושאר בתי המשפט מגוננות בעקביות מעמדית על מונופולים לא מוכרזים כמו חברת הייצור שטראוס וחברת היבוא דיפלומט.

הציבור הרחב התקשה להבין כיצד הפקידים הבכירים במשרדי האוצר והכלכלה וברשויות האסדרה של המסחר מגוננים על שטראוס ואנג'ל, על וילי פוד ודיפלומט, על שופרסל ורשת ביג ועל מועצות הייצור החקלאיות. ביקורת חלושה בלבד נשמעה על "הדלת המסתובבת" של פקידי הממשלה, העוברים לשרת את מי שקודם היו אמורים לפקח עליהם, תמורת משכורות עצומות, שהן תמורה על שירותים שהוגשו בעבר וגזר שמנופפים בו לעיני הפקידים המכהנים בהווה.

עכשיו רואים היטב - אותם ואת מעגלי הכוח שלהם, את ציפורניו של ריכטר השלופות להרע, את הכוח שהפעילה גב' שטראוס לכפיית תעמולה טוטליטרית וסתימת פיות לדעות "לא נכונות", את סחיטת הפרוטקשן שהפעילו עלינו טייסים ו"לשעברים" אחרים אובדי דרך ודעת.

התוכנית לרפורמה משפטית איימה לפגוע בליבת השליטה המעמדית שהתפתחה מאז 1977 סביב מערכות היררכיות חסינות מנציגי הציבור: בית המשפט, הפרקליטות, המשטרה, הצבא, התקשורת הריכוזית ובעלי ההון שהשתלטו בהדרגה על הכלכלה בחסות מדיניות ההפרטה של הליכוד, העבודה ומרצ.

ההיררכיה המעמדית הזאת נבנתה לכתחילה ובמידה גוברת והולכת על העצמאות הטבעית של מערכות המשפט והאכיפה. מידה של עצמאות ומקצועיות אכן נדרשת, והיא טבעית לתפקידיהן החיוניים, וגם לתפקוד התקין של הפקידות הממשלתית והקצונה הבכירה.

אבל אצלנו הם רכשו לעצמם חסינות גמורה מפיקוח בידי הנציגים הנבחרים, עד כדי כך שהם שולטים בנציגינו, והתוצאות לפנינו - שחיתות מחרידה כמו זו הנגלית לעינינו בפרקליטות בשנים האחרונות, כישלונות ועליבות מקצועית ואסטרטגית הנחשפים בצה"ל (שקט, אסור לבקר!) פעם אחר פעם לפחות מאז שתי מלחמות לבנון, ומונופולים בייצור, ביבוא ובמסחר, הגוזלים מהציבור את חלקו בשגשוג הכלכלי חסר התקדים המתחולל פה בשני העשורים האחרונים. המסיכות נופלות גם מפניהם של מבקרים כביכול של מערכת השליטה המעמדית, אלה המחשיבים עצמם "שמאל חברתי". הם נחשפו לעינינו: חיילים נאמנים, ולעיתים אפילו קנאיים, בצבאות האוליגרכיה של ריכטר, שטראוס ודומיהם. מזמן אנחנו יודעים שה"שמאל" הממוסד הוא ימין חברתי אוליגרכי ומסואב. עכשיו התגלו בזיופם הקישוטים הרדיקליים כביכול ש"משמאל" ל"שמאל".

מצב העניינים הזה הוא בגדר הזדמנות לליכוד. אם הוא רוצה להיות נאמן לבוחריו, עליו לאמץ את האגף החברתי־עממי הקיים בתוכו ולדחות את המגמות האוליגרכיות שרווחו אף הן בתוכו ויוצגו באישים כמו מרידור, אולמרט, לבני וסער. נדרשות רפורמות הדרגתיות, אבל מתמידות, במערכות המשפט והאכיפה, הצבא והכלכלה, שיחזירו לציבור את השליטה בגורלו באמצעות נציגיו.