תקשורת אורווליאנית, הקוראת לשקר אמת, מנסה למַסגר לנו את המחשבה כאילו המשבר החוקתי הגיע עכשיו לשאלה אם נתניהו וממשלתו יצייתו לבג"ץ. זה מִסגוּר שקרי ומניפולטיבי.
הוא שקרי, מפני שהשאלה האמיתית היא אם בג"ץ יציית לחוקי היסוד שחוקקה האספה המכוננת, קרי הכנסת, או ימרוד בחוקי היסוד, המכוננים את סמכותו־שלו.
והמִּסגוּר מניפולטיבי, מפני שהובלעה בו בעצם קריאה להפיכה צבאית - קריאה לכוחות החמושים של מדינת ישראל לא לציית לממשלה הנבחרת. זו מניפולציה תקשורתית צופה פני עתיד: במהלך פיראטי ישמוט בג"ץ את הקרקע מתחת לרגליו־שלו, ימרוד בשלטון החוק ויחמוס לעצמו סמכות מכוננת לחוקק או לתקן חוקה; ואחרי כן ייקראו הכוחות החמושים של מדינת ישראל למרוד בממשלה הנבחרת, אלא אם כן היא תכוף ראשה לרודנות השיפוטית, שהרי בעולם השקר הדיסטופי המשוּוק לנו, הממשלה היא כביכול המורדת.
השאלה אם מותר לחוקק חוקה "באמרי פי שופט", כדבריו הנוקבים של נשיא ביהמ"ש העליון משה לנדוי, שקולה לשאלה אם נחיה בממשל התלוי בהסכמת הנמשלים, כהגדרתו הנודעת של תומס ג'פרסון, או בממשל התלוי בהחלטת אליטיסטים שמינו עצמם ללא סמכות לשמרטפים של כולנו. זו שאלה פילוסופית־אתית ופוליטית־משטרית - בחירה בין דמוקרטיה לבין אוליגרכיה, בחירה שאיננה מוכרעת בתחום הדעת של המשפט.
הישראלים הם שיחליטו אם השלטון יהיה תלוי בהסכמתם, או שיכרעו ברך לשלטון אוליגרכי ודיקטטורי. לכן דיוני בג"ץ בחוקי יסוד מסוכנים, ועלולים לגרור מהומות דמים. חזות קודרת נשקפת אפוא לנוכח חוסר האחריות של השופטת אסתר חיות ועמיתיה האקטיביסטים, קרי שתלטנים. איך נתמודד איתה?
ראשית, יש לחשוף את הפיקציה המכונה "שימוש לרעה בסמכות המכוננת", המצאה משפטית "יש מאין" המשמשת את בג"ץ להנמקת "סמכותו" לבקר חוקי יסוד. יש לדחות המצאה מפוקפקת זו, מה עוד שאין כנוּת בעמדתם של האקטיביסטים המשפטיים בסוגיה הזאת. כך, למשל, נותר בעינו היציר הבעייתי "רה"מ חלופי" שנברא לצרכים קואליציוניים בני חלוף. לעומת זאת, תיחום נבצרות רה"מ לסוגיות בריאות, או צמצום עילת הסבירות, לא יכולים להיחשב "שימוש לרעה" בחקיקת חוקי יסוד, שכן הם עולים בקנה אחד עם המשטר והחוקה של מרבית הדמוקרטיוֹת, אם לא כולן. כאן לא תועיל שום לוליינות מילולית מהסוג שהפגין בג"ץ, כשהרשה לעצמו לדון בחוק הלאום, ומהסוג שביטאה היועמ"שית בחווֹת דעתה על התיקונים בחוק יסוד: השפיטה ובחוק יסוד: הממשלה.
אבל אין די בהפרכת שקרים. איך אפשר להתמודד מעשית עם חוסר האחריות של חיות ועמיתיה? ואיך אפשר לצמצם את הסכנה, שכבר הומחשה לנו, שהם ימרידו את הכוחות החמושים של המדינה או יחוללו מהומות דמים ברחובות? כאן התגובה המעשית לפסילת התיקון בעניין הנבצרות צריכה להיות שונה מהתגובה לפסילת התיקון על עילת הסבירות.
צמצום עילת הסבירות נוגע לפעולת השפיטה עצמה. לכן הממשלה פשוט אינה יכולה להודיע שלא תציית לפסיקה. ממילא השפיטה מצויה בידי השופטים עצמם. הם יהיו המורדים המודיעים שלא יצייתו להוראות מפורשות של חוק יסוד. לכן הקואליציה חייבת להודיע, עוד לפני גמר הדיון בצמצום עילת הסבירות, שתגובתה למרד השופטים נגד הכנסת תהיה איסור חוקתי שבג"ץ ידון בתקפות חוקי יסוד.
לעומת זאת, הגדרת הנבצרות נוגעת ישירות לפעולת ראש הממשלה, ויש לה משמעות חירום מעשית, מפני שאיננו יכולים להשלים עם הדרישה שייאסר על המנהיג הנבחר של המדינה לעסוק במשבר המסכן את קיומה. לכן נתניהו חייב להודיע עכשיו שלא יציית לביטול התיחום של הנבצרות והוא יתמודד ישירות עם המשבר החוקתי.
הממשלה חייבת להרים תמרור אזהרה מעשי בפני חיות ועמיתיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו