אז מה תפקיד מערכת החינוך?

לפני שנים שמעתי מדריכה בצופים מסבירה שעל השבט להתגבש בגיבוש, כי רק אם השבט יהיה מגובש הגיבוש יצליח לגבש את כולם, ורק ככה כולם ייצאו מגובשים, או גבישים, או גבשושיים, לא זוכר בדיוק.

לפני כמה ימים התפטר מנכ"ל משרד החינוך אסף צלאל, טייס במקצועו. הוא אמר: "מעולם לא השתייכתי לצד זה או אחר ואיני בוחר צד גם היום. מערכת החינוך היא ממלכתית, ויש לשמור עליה כזו. יש לקחת אותה כעת, לחשב מסלול מחדש, וגם באמצעותה לפעול לאיחוי הקרעים".

אם נפרק את דבריו, אפשר להבין שמערכת החינוך היא "ממלכתית" וש"חשוב לשמור עליה", וככל הנראה היא עשתה משהו לא בסדר כי צריך "לחשב מסלול מחדש" וגם "לפעול לאיחוי הקרעים".

מילים אלה אינן ממלכתיות או סתומות במשמעותן - הן מביעות חוסר. לא רק חוסר הבנה חינוכי עמוק, אלא היעדר חזון חינוכי.

זו כמובן לא אשמתו של הטייס־מנכ"ל, שרואה בכל ארגון ארגוני שיש לארגן כי הארגון דורש ארגון, על ידי שינוי מסלול באופן ממלכתי כמובן.

האשמה נופלת עלינו, האזרחים, שלא מסוגלים לענות על שאלה פשוטה: מהי מטרת מערכת החינוך? אנחנו יודעים להגיד שתפקיד מערכת הביטחון הוא לספק ביטחון לאזרחים, תפקיד מערכת הבריאות הוא לרפא אותנו, ותפקיד הביטוח הלאומי, הרכבת והדואר הוא להתיש אותנו. אבל מה תפקיד מערכת החינוך?

בשנים האחרונות אני פוגש לא מעט חניכי מכינות קדם־צבאיות, צעירים נמרצים ומלאי מוטיבציה, ואני מציג להם את המספר הבא: 30,000 שקל בשנה - זה הסכום שהמדינה הוציאה בשנה האחרונה על הלימודים שלכם, ובכל שנה ב־12 השנים שהייתם בתוך המערכת. האם אתם, הבוגרים הטריים ביותר של מערכת החינוך, מרגישים שקיבלתם השכלה בשווי 360,000 שקל לתלמיד?

מעולם לא שמעתי את התשובה "כן". לפעמים אני שומע את התשובה "לא". לרוב אני זוכה להלם.

אם אתם הורים, תשאלו את עצמכם או את ילדיכם אם אתם מקבלים תמורה ראויה. דמיינו רגע כאילו תקציב החינוך יוצא מכיסכם ממש. אם בתחילת כל שנה הייתם צריכים להביא 30,000 ש' למנהל בית הספר במזומן (במקום לשלם דרך מס) - איזה חינוך הייתם דורשים מהמורים? האם הייתם משתמשים במילים סתומות כמו "ממלכתי" ו"לשמור על המערכת" ו"איחוי קרעים", או שהייתם משתמשים במילים בעלות משמעות כמו "הישגים", "ערכים", "איכות", "מדדים" ו"ציונים"?

אם עתיד ילדיכם היה מופקד בידכם, ולא בידי מערכת ביורוקרטית ענקית המתחבאת מאחורי ממלכתיות, איך הייתם מגדירים את תפקידה? האם הייתם שולחים את ילדיכם ל־12 שנה של "איחוי קרעים" אורווליאני, או שהייתם שולחים אותם ללמוד אנגלית, חשבון, עברית, מדעים, היסטוריה ותורה? בעוד פקידים מסבירים לנו שתפקיד מערכת החינוך הוא להיות "ממלכתית", ארגוני המורים מצליחים לשכנע אותנו שתפקיד מערכת החינוך הוא אך ורק לספק מקומות עבודה לכמה שיותר מורים המשלמים דמי חבר.

ארגוני המורים מספרים לנו שיש מחסור במורים, בעודם דואגים לחלק כל תקן של מורה מתחיל לשברירי משרה, דבר המגדיל את כוחם הפוליטי אך מקטין את כמות השעות האיכותיות ואת שכר המורים המתחילים.

כך מוצאים עצמם מורים חדשים ואיכותיים בחוץ, והתלמידים נותרים עם מורים בינוניים. במקום תחרות על איכות, אנחנו מקבלים מרוץ לתחתית של ותק. זה קורה כי אנחנו, כאזרחים וכהורים, נכשלנו בצורך להגדיר מה אנחנו מצפים ממערכת החינוך, ולתוך הכישלון שלנו, לתוך הוואקום הזה, יצקו פקידים וארגונים "ממלכתיות", "ותק" ו"100 ימי חופשה".

בדבר אחד אני מסכים עם המנכ"ל היוצא: צריך לחשב מסלול מחדש, צריך לצאת מצורת המחשבה המפא"יניקית של מערכת שמשרתת את ועדיה, לטובת מערכת שמשרתת את תלמידיה.