הצצה למדינת הצללים

אחת התוצאות החיוביות של המאבק הקיצוני בממשלה (בואו, כבר ברור שזו לא ההתנגדות לרפורמה) היא המעבר הנרחב יחסית של הדיפ־סטייט deep-state לפיפ־סטייט peep-state. הציבור זכה להצצה, peep, ב־deep (הקרדיט לצור ארליך, ששמר על צליל המושג המקורי ועל הרעיון).

יתרונה הגדול ביותר, אולי הבלעדי, של הדיפ־סטייט, הוא בעצם היותה דיפ. היא נמצאת בעומק הבלתי נראה והבלתי מוכר לציבור של מסדרונות הממשל. מיקומה בצללים הרחוקים של השירות הציבורי לענפיו השונים. זו זרימה במערכות השונות באמצעות שיחות בלתי רשמיות, נסתרות במידה רבה, המתקיימות ללא פרוטוקולים. היא נמצאת בחלק ממוקדי השפעה רבי עוצמה, שלא עומדים לבחירת הציבור, ובעיקר לא חייבים לו דין וחשבון. אנשיה חוסים לרוב תחת מסווה ה"מקצועיות" וה"מומחיות" ה"ניטרליות" לכאורה.

אין הכוונה לקיומה של התאגדות נסתרת ומאורגנת במודע, אלא למגוון מוקדי השפעה המחזיקים בכוח רב, לרוב קשה למדידה ובלתי נראה. המכנה המשותף שלהם הוא יכולתם להציב גבולות למדיניות, לנבחרי הציבור שנבחרו כדי לעצב מדיניות. הם יכולים לנטרל מדיניות שאינה נראית להם, אף שאין זה תפקידם, ואף לעצב מדיניות בעצמם.

הציבור מדמיין איזו ישיבת צוות מסודרת של מודי'ס, שבה נשקלים רק גורמים רלוונטיים, נתונים מוכחים ובדוקים. לעולם לא נדע כמה שיחות נעשו מכאן לשם כדי להשפיע על הניסוח הסופי הפוגע בישראל. כשארה"ב הרשמית מצהירה שם הצהרה רשמית חשובה ומשפיעה, אין לנו מושג כמה תדרוכים והסברים הגיעו מכאן והשפיעו על הדברים. כאשר אנו רואים סוף כל סוף איזו מדיניות, אין לנו באמת יכולת להעריך את כמות המקלות שנתקעו בגלגליה, ושבפועל עצרו מדיניות טובה ממנה שהוכשלה במכוון. כל אלה ורבים אחרים - בחברה, בכלכלה, בביטחון - זוכים להצלחה ברמה זו או אחרת כי הם בצללים, הרחק מהעין ומאור השמש המחטא.

אם המחאה היתה נשארת בגבולות הסבירים, הממלכתיים, כנראה לא היינו זוכים לאותה הצצה נרחבת. מדי פעם היינו זוכים להצצה כזאת על המתרחש באזורי הצל הנסתרים. אבל הצצה פה ושם, לעיתים רחוקות, לא מסוגלת להפוך למודעות בעלת משמעות. אלא שההנהגה הקיצונית של המחאה החליטה לשבור את כל הכלים במאבק. היא הביאה להצצה מתמשכת, בהיקף גדול, בתחומים שונים, מה שהפך חלקים נרחבים ונסתרים לגלויים.

הקריאות למשיכת כספים והשקעות, כדי לפגוע בממשלה דרך הפגיעה בחברה ובמדינה, נכתבו לעין כל. באופן חסר תקדים החליטו האוניברסיטאות וההסתדרות הרפואית על השבתות פוליטיות. ומעל כל אלה, האיום החמור במיוחד לפגוע בבניין הכוח הצה"לי ובלכידות היחידות נחשף לציבור במכתבי צוותי האוויר, היחידות מיוחדות ומערך המ"מ, המבצעים המיוחדים, שהתגלה כמערך הממלכתיות המותנית.

להצצה הנרחבת יהיו השלכות. הרפורמה אולי תושהה ללא מעט זמן, אבל החשיפה מעלה שאלות שבעבר נשאלו רק מדי פעם או שמעולם לא נשאלו. להצצה הזאת יש פוטנציאל להפוך לבדיקות מעשיות רציניות כדי לקבל תשובות למגוון שאלות.

איך בדיוק מתקבלים ומי אלה המתקבלים ל־8200? האם בקורסי הטיס הבחירה היא רק על בסיס קריטריונים של מצוינות? ומה קורה במיונים בכל הסיירות והיחידות המיוחדות? ובאקדמיה, כיצד בדיוק מחולקים מיליארדים מכספי הציבור? ומה עשתה המשטרה עם הרוגלות וכלפי מי? והאם הפרקליטות באמת רק שומרת חוק? ואולי לא הבנו את משמעות תיאורם של כל גופי האכיפה כשומרי סף? הייתכן שהם שומרים על הסף, רק כדי שלא ניכנס ונראה מה קורה באמת שם בצללים?

בטווח הקרוב הדיפ־סטייט אולי זכתה להצלחה, אבל בטווח הרחוק, לאחר שצפינו בה, ממתינות שאלות ובדיקות שיביאו לשינוי.