במבחן המדיני, ממשלת נתניהו השישית ידעה את התהפוכות החדות ביותר - מנאום היסטורי רגע לפני הסכם עם סעודיה ועד לתהום 7 באוקטובר; ממלחמה בשבע חזיתות ועד למזרח תיכון חדש, אולי. ב־22 בספטמבר 2023, כשבועיים ימים לפני טבח שמחת תורה, נתניהו עמד על במת האו"ם והכריז: "אנחנו נמצאים על סף שלום היסטורי עם סעודיה". זו גם היתה אמורה להיות נחת המורשת שלו, בתום הכהונה הארוכה בהיסטוריה של ראשי ממשלות ישראל. השיא והסוף.
בזמן שנתניהו חלם על שלום - בחמאס החליטו להוציא לפועל מתקפה מרושעת על תושבי עוטף עזה, שתזכיר לעולם את בעיית הפלשתינים ואת העובדה שישראל לא תוכל להתקדם הלאה ללא עיסוק בהם. התזכורת הזו היתה מהדהדת. המתקפה ההיא תעצב את מורשת נתניהו וממשלתו.
מי שנתפס כ"מר ביטחון", שכתב ספרים להיסטוריה ושביסס על כך ניצחון אחר ניצחון בקלפי, נתפס לא מוכן. 1,200 אזרחים וחיילים שילמו על כך בחייהם באותו יום ארור, וממשלת נתניהו נראתה על סף קריסה. שרים התהלכו חפויי ראש בימים שלאחר מכן, והתכוונו להתפטר. על נתניהו אפשר ללמוד מיו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, שמתאר אדם חיוור והלום.
התחושה באוויר היתה שהממשלה הזו לא תשלים את שנתה השנייה, ושהבחירות מתקרבות והולכות. האחריות המדינית אמורה היתה להסתכם בכך. אלא שכניסת המחנה הממלכתי לממשלה, וההבנה שחלחלה בחברה הישראלית שאנו עומדים בפני רגעים היסטוריים בתולדות האומה, להיות או לחדול, אפסנו את תוכניות הפרישה של השרים לטובת תוכניות מלחמה: בדרום, בצפון, ולאחר מכן מול המיליציות בעיראק, בתימן ובאיראן הרחוקה, שמשכה בחוטים מרחוק ולראשונה גם תקפה את ישראל באופן ישיר.
פרישת המחנה הממלכתי לא הובילה לנפילת הממשלה, כפי שציפו מתכנניה, והיא משלימה את שנתה השנייה תוך כדי מערכה מדינית, גם היא חסרת תקדים. מדינת ישראל הקטנה, שהופתעה ב־7 באוקטובר והותקפה מכמה חזיתות, הפכה את כיוון הכידונים בתוך זמן קצר ועברה למתקפה.
שרשרת הדבקה
ישראל של שנת 2024 מקרינה עוצמה שבמשך שנים לא באמת היתה ברשותה. מדיניות ההכלה והסבבים התחלפה בלית ברירה באתגרים לפתחנו, שהפעם לא ניתן היה להציל בכסף ובקניית שקט. הממשלה בראשות נתניהו קצרה באחת הן את האשמה ואת האחריות לטבח של 1,200 איש ואישה, ילד וילדה, ביום אחד - והן את הילת הניצחון בכמה חזיתות גם יחד.
אך בפתח שנתה השלישית, האם תעמוד הממשלה באתגר המשמעותי באמת העומד בפני המדינה היהודית - טיפול באיום האיראני? לאחר שחמאס וחיזבאללה ספגו מכות קשות, ולאחר שהמיליציות בעיראק הודיעו שהן יורדות מהסיבוב הנוכחי - יש אתגר אחד שיידרש לטיפול, או ששוב יגרור אחריו חרפת עולמים: הסרת האיום האיראני, הן ברמת גרורות הטרור שטיפחה והן ברמת איום הגרעין עצמו. נתניהו מחכה לטראמפ, אך הוא יידרש להתוות את הדרך - וזו לבסוף תהיה גם מורשתו.
נתניהו אומר לשותפיו חזור ואמור שהוא משנה את "צוואתו" של סינוואר לגבי מזרח תיכון חדש - לאופן שבו ישראל תצא חזקה יותר ובעלת בריתות חדשות במרחב. האירועים בסוריה, שהובילו לכך שישראל תתפוס קו הגנה אפקטיבי יותר לטובת הביטחון כאן, עלולים לייצר שרשרת הדבקה בירדן, במצרים וביו"ש. ממשלת ישראל תידרש גם לאתגרים האלה בשנה הקרובה.
2025 תהיה שנה מכוננת. בה ייקבע איך תסתיים המלחמה בעזה, מה יעלה בגורל 100 החטופים, מה יקרה עם איראן שפתחה במערכה הזו באמצעות הפרוקסיז, ולבסוף - אם השלום עם סעודיה שוב יהיה אפשרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו