גיוס נשים לרשויות המקומיות - כמו לצבא?

על הממשלה הנוכחית להוביל קמפיין ארצי רחב לעידוד נשים להתמודד בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, ובד בבד להגדיל את הסיוע הכספי לסיעות שיציבו נשים במקומות ריאליים ברשימתן • לא לחייב, לעודד

בחירות לעיריית ירושלים (ארכיון), צילום: נעם ריבקין פנטון

על פי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יש כיום בישראל 14 ראשות ערים ו־431 נשים שמכהנות כחברות מועצה.

מדובר על 16% נשים מקרב חברי המועצה, ובקרב ראשי הערים - 6% בלבד הן נשים - שיעורים נמוכים שמצביעים על בעיה מהותית של ייצוג מינימלי של ציבור הנשים במוקד העשייה המרכזי של השלטון המקומי.

לא רק זאת, אלא שביותר משליש מבין 196 הרשויות המקומיות, שהשתתפו בבחירות ב־2018, אין כלל ייצוג נשי. 96% מהרשויות הללו הן ערביות או חרדיות. אמנם זו עלייה של 3% מהבחירות שהתקיימו ב־2013, אך עדיין זהו לעג לרש ביחס לשיעור הנשים באוכלוסייה.

רוצים קרן אור? יש שלוש מועצות שבהן מחצית חברי המועצה הם נשים. הזוכות המאושרות הן מטולה, אבן יהודה וקריית טבעון. יש לאן לשאוף.

אז מה אפשר לעשות? כדאי להביט במקרה בוחן - תהליך שינוי חברתי שבו נשים פרצו דרך ובהיקפים משמעותיים השתלבו בהצלחה: גיוס נשים דתיות לצה"ל.

המספרים לפני עשור דיברו על כ־1,000 נשים דתיות שהתגייסו מדי שנה לצה"ל, חלק גדול מהן בתפקידי הדרכה וחינוך. כיום המספרים מדברים בעד עצמם - יותר מ־3,000 נשים דתיות התגייסו בשנת 2021 לצה"ל.

מה הביא לשינוי? אף אחד לא חייב בחוק לגייס נשים דתיות, ולא ננקטה סנקציה כלפי מוסדות חינוך שסירבו להנגיש להן מידע. אלא מדובר על שילוב של פעולות - חינוך והנגשת המידע של גורמים שונים בחברה האזרחית ובמעטפת הדתית, ובעיקר ההבנה בצה"ל שהדבר תלוי גם בהם. הצבא פתח כמעט 900 תפקידים לנשים, והתאים והנגיש לא מעט עבור המלש"ביות והחיילות הדתיות, והתוצאה היתה עניין של זמן. לא חובה, לא כפייה.

תיווך, הנגשת מידע ושיתוף בחוויות משתמש של נשים שעשו את זה - בהחלט.

כך גם ביחס לייצוג הולם למגדר הנשי. הניסיונות לחייב מספר מסוים של נשים בתפקידים לא תמיד מביאים לשינוי בפועל, ולא בהכרח מעודדים נשים להתמודד לתפקידים בכירים. מתן מידע, הכוונה וכלים לנשים ותמרוץ חיובי למפלגות יכולים לסייע. בתיקון 12 לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) הוגדל הסיוע הכספי לסיעות נבחרות, שבהן יותר משליש מהמועמדים הם מועמדות. זה טוב, אבל זה לא מספיק. האתגר הוא להביא אותן לשלב הראשון - להתמודדות.

לשם כך על הממשלה הנוכחית להוביל קמפיין ארצי רחב לעידוד נשים להתמודד בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, ובד בבד להגדיל את הסיוע הכספי לסיעות שיציבו נשים במקומות ריאליים ברשימתן. לא לחייב, לעודד.

הקריאה הזו צריכה להגיע לכלל אוכלוסיית הנשים ובכל השפות, חילוניות, דתיות, חרדיות, עולות חדשות וותיקות. כיום שיעור הייצוג הנשי ברשויות ברמה חברתית־כלכלית גבוהה הוא גבוה יותר, ויש להשקיע מאמצים כדי להביא לשינוי מהותי גם ברשויות מוחלשות יותר.

בטווח הארוך יש לדאוג להכניס לתכנית הלימודים באזרחות את חשיבות השוויון המגדרי בייצוג התושבים ברשויות המקומיות והארציות, ולעודד את הנשים הצעירות באמצעות תוכניות מנהיגות שיסלילו אותן לשלטון המקומי והארצי.

חשוב לציין - נשים צריכות להיבחר לא כי הן נשים, אלא כי הן ראויות ומעולות.

הקריאה לשוויון באה להנכיח נשים ראויות במרחב הציבורי, ולא רק למלא שורות כדי לקבל תקציב מוגדל. יש נשים ראויות בכל מקום, ועלינו לפעול כדי להביא יותר נשים להשתתפות בהתמודדות הקרובה, לתת להן את הכלים לכך, ובמקביל לדאוג לכך שבדור הבא הנתונים ממטולה, מאבן יהודה ומקריית טבעון כבר לא יהיו מקרים ייחודיים, אלא הנוף המקומי בכל רשות מקומית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר