הכלה מובילה להסלמה

מי שנמנע מלטפל בשאלת בני הערובה הישראלים בעזה מגלה בימים אלו שכלל אזרחי ישראל הפכו לבני ערובה בידי חמאס והג'יהאד • צריך לאמץ חשיבה יוזמת והתקפית

ירי טיל מעזה, ארכיון , AFP
ירי טיל מעזה, ארכיון, צילום: AFP

כבר כמעט עשור מחזיק חמאס בעזה בשני אזרחים ישראלים, אברה מנגיסטו והישאם א־סייד, כבני ערובה, וגם בגופות של שני חיילי צה"ל, אורון שאול והדר גולדין, שנהרגו במהלך מבצע צוק איתן.

עד היום לא עלה בידי ממשלת ישראל להשיב את הנעדרים ואת גופות החיילים, ונראה כי הנושא לא ניצב בראש סדר העדיפויות שלה, או שאולי ללחץ הציבורי המופעל עליה אין היקף כזה שבפניו היא לא יכולה לעמוד.

אלא שמי שנמנע מלטפל בשאלת בני הערובה הישראלים בעזה מגלה כעת שכלל אזרחי ישראל, ובוודאי תושבי הדרום, הפכו לבני ערובה בידי חמאס והג'יהאד האסלאמי, ובעצם לכלים במשחק של הורדת ידיים בין עזה לבין ישראל, שלא מסתיים לעולם.

בסבב העימות האחרון בדרום שוגרו יותר מ־100 רקטות לעבר ישראל, אבל למרבה המזל לא נגרמו אבדות בנפש, דבר שאפשר לישראל להכיל את האירוע ולהביא לסיומו. אבל עם סיום סבב זה החלה הספירה לאחור לקראת הסבב הבא. מתי בדיוק הוא יתרחש? אין לדעת. אבל ברור שמדובר בשאלה של זמן, ואפילו בזמן הקרוב - בעקבות העימות הבא בין מחבלים לכוחות צה"ל, או בעקבות התקרית הבאה בין שוטרים למתפללים מוסלמים בהר הבית או למחבלים בבתי הכלא.

ישראל, כדרכה, "חזקה על חלשים". היא נמנעת מלהתעמת עם חיזבאללה, מהססת לפעול מול חמאס וזהירה בהתנהלותה מול איראן - אבל מכה בעוצמה בסוריה של בשאר אל־אסד, שהפך קורבן לתסכול הגואה ולעצבים המרוטים בקרבנו, ושדרכו אנו מנסים, לא בהצלחה יתרה, לשלוח מסר של הרתעה ואזהרה למרחב שסביב לנו.

אכן, הפעילות הישראלית בסוריה כבר לא עושה רושם על איש. לא על בשאר אל־אסד, שהפגיעות שהוא סופג מידינו הן עניין של מה בכך נוכח ההרס שנגרם לסוריה במהלך מלחמת האזרחים שהשתוללה בה, אבל גם לא על חיזבאללה ועל איראן, הנכונים להילחם בישראל עד לפלשתיני ולסורי האחרונים.

ההיגיון שעמד בבסיס הענקת החסינות הגורפת לחיזבאללה ולחמאס הוא שיש בה כדי להבטיח שקט לאורך הגבול. אך היגיון זה הפסיק לעבוד משום מה. בהקשר העזתי, מתברר שחמאס לא חזק דיו ולא מעוניין להתעמת עם הג'יהאד האסלאמי, ואפשר שכמו רבים בסביבה המקיפה אותנו - הוא מריח את חולשתה של הממשלה, שעסוקה בבעיות מבית ושלא חשה חזקה ובטוחה בעצמה כדי להתמודד עם האתגר. התוצאה היא שישראל הפכה לבת ערובה בכל אירוע או תקרית - אם מדובר בעליית יהודים להר הבית, בפעילות של צה"ל ביהודה ושומרון או במותו של אסיר פלשתיני ששבת רעב.

בימיו הטובים, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה היה נוהג להתריע לתושבי הצפון על כוונתו לתקוף את ישראל, ואף לקרוא להם להיכנס למקלטים. הודעות אלו התקבלו בקרב תושבי הצפון כאמינות הרבה יותר מהודעות הממשלה והצבא, שאיחרו לא פעם לבוא. עתה מבקש הג'יהאד האסלאמי ללכת בעקבות נסראללה. הוא משגר איומים ואזהרות, ולרוב עומד בדיבורו ותוקף. לא ירחק היום שבו אף הוא יתחיל לקרוא לתושבים בדרום להיכנס למקלטים.

את המעגל הזה צריך לשבור. כשחוששים כל העת מהסלמה ונמנעים מלשים קץ למעגל בלתי פוסק של אלימות - גם אם זו מוגבלת ולא כרוכה בינתיים באובדן חיי אדם, אלא רק בשיבוש חייהם של תושבי הדרום - סופנו שנגיע בעל כורחנו להסלמה, בדיוק כפי שקרה בלבנון.

ישראל אינה הג'יהאד האסלאמי, ואינה צריכה להגיב תגובה פבלובית בכל פעם שיורים עליה. אבל עליה לאמץ חשיבה יוזמת והתקפית - דבר שדומה ששכחנו לעשות בעזה ובלבנון - להיערך כנדרש ולהכות, ובתנאי שלמכה תהיה תוחלת, ושתביא לחיזוק ההרתעה ולהבטחת השקט.

ובינתיים, לפנינו יום ירושלים וחג השבועות. החיכוך ביהודה ושומרון נמשך בלא הרף, ומחכה לנו קיץ חם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר