מתברר שהשיח על מלחמת העולם השנייה וקורבנותיה מצוי בשליטתם של אמצעי התקשורת הישראלית. הס מלהזכיר כיבוש ארצות ועינוי אנשים שאינם יהודים. נרטיב זה הוא שהנחה את הפרסומים שהציגו את ההסכם שעליו חתמו לאחרונה ממשלות ישראל ופולין כדי שמסעות הנוער לפולין יתחדשו.
הצגת הדברים כאילו נכנענו לפולנים וכעת ילדינו ייחשפו לנרטיב שקרי על השואה היא הזויה, ובעיקר - הפוכה מכל מעשה חינוכי. ההסכם החדש עם פולין אינו כה דרמטי. מתכונת המסעות תישאר פחות או יותר כפי שהיא, אך יתווסף לביקור במחנות ההשמדה ובגטאות ביקור באתר הנצחה פולני, שמגולל את הסיפור הפולני בזמן מלחמת העולם השנייה. ומה לעשות - האמת ההיסטורית מלמדת שפולין נכבשה בידי גרמניה הנאצית ובריה"מ ב־1 בספטמבר 1939, ומכאן שהפולנים בתקופת השואה היו עם כבוש (ולא בפעם הראשונה).
חשוב לפולנים להדגיש עובדה זו, וחשוב גם לנו, כיהודים ישראלים, להנחיל את זיכרון השואה באופן שנאמן למאורעות ההיסטוריים. הרי בסיכומו של דבר, נוכל למצוא את המספר הגדול ביותר של חסידי אומות העולם פולנים (7,177), שסיכנו את נפשם ואת משפחותיהם כדי להציל יהודים, יותר מאשר חסידי אומות העולם הולנדים (5,910), למשל. אבל הולנד זכתה לעדנה בעקבות הצלחתו של "יומנה של אנה פרנק", שמכר יותר מ־33 מיליון עותקים והתקבל בישראל באהבה גדולה; ואילו מחנות ההשמדה הוקמו (בידי הנאצים) על אדמת פולין, ומכאן יצירת הזהות בין השמדת היהודים לבין העם הפולני.
עובדה נוספת שיש לחדד היא שהדרכת התלמידים הישראלים נעשית בידי מורים ומדריכים ישראלים, ומועברת בשפה העברית. כך שלעורר בהלה ביחס לאופן הנחלת אירועי השואה - זה פופוליזם בהתגלמותו.
אם רוצים שמסעות הנוער לפולין יהיו חינוכיים הלכה למעשה, המטרה היא לחשוף את התלמידים למורכבותה של התקופה, למורכבותה של המלחמה. ומורכבות זו פירושה שבאותו הבניין התגוררו שתי משפחות פולניות - האחת הסתירה יהודים, והשנייה הלשינה על יהודים.
מחקרים שדנו במסעות הנוער לפולין ביקרו את המסעות, ובצדק, בשל הנימה המלווה אותם של "אנחנו מול העולם כולו".
דווקא ההסכם החדש, והאפשרות לשרטט תמונת מצב מורכבת שלא מסתכמת ב"טובים" מול "רעים", פותחים פתח למבנה חדש של מסעות נוער לפולין. כזה שיפגיש את התלמידים הן עם מוקדי הזוועה שגילומם בביקור במחנות ההשמדה, והן עם מוקדי כוח הומניים - לדוגמה, הסולידריות עם העמים שסבלו מידי הנאצים, היכרות עם חסידי אומות העולם, ולכך הייתי מוסיף היכרות מעמיקה יותר עם שורשי הקיום היהודי בפולין. שכן, לפני שהפכה להיות "פלנטה אחרת", כלשונו של יחיאל די־נור, היתה פולין מרכז תרבותי־יהודי מרשים. מרכז זה, אגב, התקיים שנים רבות וארוכות יותר מאשר מדינת ישראל, ומי יודע - אולי נלמד מיהדות פולין כיצד ניתן לחיות מאות שנים בצוותא, למרות חילוקי דעות פנימיים ואיומים חיצוניים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו