בין יום האם ליום האישה

אל יום האישה הזה אני באה עם כמה מחשבות.

ראשית, עודני נמשכת אחר יום האם שצוין לפני שבועיים, מועד שהפך ל"יום המשפחה", וחבל היה לי להיפרד ממשמעותו המקורית.

אני לא רואה סתירה בין יום האם לבין יום האישה, אבל חבל שאת יום האם מחקו. הייתי שמחה שלא רק יום האישה היה נשאר איתנו, אלא גם יום האם.

וכשאני מגיעה אל יום האישה, אני מושפעת מאם אחת שראיתי בשבוע האחרון, שעוררה בי פחד אימים. האמא הנהדרת ששני ילדיה נרצחו.

באילו תעצומות נפש היא דיברה ומה היא אמרה, אלוהים. יום האישה השנה מבחינתי שייך לאסתי יניב ששני ילדיה נרצחו.

כל מי שיש לה שני ילדים שמעה אותה, וזה נצרב בה. לזכות בהם, ללכת איתם, לגדל אותם ולקבור אותם. צעירים וחיילים - אבל בכל זאת, ביחס לחיים הם כמעט עוללים.

ואחר כך לשאת את ההספדים שנשאה על קברי ילדיה, והתגובות המיידיות שלה על האחדות למען העם. היא מחברת בשבילי השנה את יום האם ליום האישה, וגם מפרקת לרסיסים את הצער של כולנו. אני כותבת עליה, ואני עדיין בוכה.

באופן אישי, לא שכחתי מאיפה באתי ומהיכן שורשיי. אני חושבת שהמקום שממנו באה אמי לא שונה כל כך מהמקום שממנו באה כל אישה אחרת ממזרח אירופה. גם שם דוכאה האישה, וגם בתימן. באף מקום לא קמו בבוקר ואמרו "איך נדכא את האישה היום?". אורח החיים הזה - וגם הדת - גידרו את מקומה "המיועד" של האישה מבלי לחשוב הרבה. הנשים, גם אם התקוממו כל השנים - עשו זאת בעורמה כדי לשרוד.

למרות כל ה"אשת חיל" והמילים היפות, ואף על פי שההלכה אומרת שחייב אדם לכבד את אשתו יותר מאשר את גופו; בתכלס, בפועל, כמו שכתוב במגילת אסתר - היינו תמיד המשנה למלך. ויש נשים שאני מכירה שמקיימות את זה בהכנעה גמורה ובאהבה גמורה. אלה נשים חזקות וענקיות.

אמא שלי תמיד אמרה: "ניתן קודם לאבא, אבא הוא המלך". שיישב, שיירגע, הוא מלך. זה סיכם הכל. הוא לא רמס את אמי, ובעיניו היא היתה מלכתו, היא היתה זאת שמפנקת את המלך של הבית.

בעיניי זה לירי, אם את מסתכלת על זה ככה. אבל אם את חושבת אחר כך מה ההמשך - את מבינה.

אמא שלי לא חשבה שזה רע שהיא מכבדת את בעלה, והיא היתה פמיניסטית עם מודעות עצמית גבוהה, אבל היא אמרה - אני משרתת את בעלי ממקום של כוח, רצון ואהבה. לא הכנעה דבילית, אלא רצון ממש.

ובכל אופן, אמי הלכה בבית שלה זקופה ונהדרת, יורה לכל עבר את ההוראות, עושה, מתקינה, מקיימת מצוות, כמו שהיא אוהבת.

אני לא יודעת איך לכנות את זה, אך מתוך זה צמחתי: ראיתי את אמא שלי, ואמרתי לעצמי - תמשיכי את המסורת של להיות אישה חזקה למרות הכל. גם את נמצאת במבנה משפחתי לא מי־יודע־מה. תהיי חזקה, תהי טובה, תהיי ראויה, תובילי.

זה יום האישה בשבילי.