מינויים, רבותיי, מינויים

לאורך שנים התקבע לו נוהג: הימין מנצח בבחירות, והשמאל מוביל את סדר היום.

ההבטחות מתנפצות, הציפיות נכזבות, והתסכול בקרב בוחרי הממשלה עולה. ממשלת הימין המסתמנת למדה מהממשלה הקודמת איך להיות גדולה ומנופחת, ואילו המשימה שלה עכשיו היא ללמוד איך גם להיות אפקטיבית ומושלת.

כדי להבין איך להיות אפקטיביים, כדאי להציץ על הספק המינויים של הממשלה היוצאת:

בתוך שנה, מינה לפיד 76 בעלי תפקידים בכירים בשירות החוץ של מדינת ישראל - שגרירים, ראשי נציגויות, קונסולים ועובדים בשירות. חלק מהמינויים היו פוליטיים מובהקים, כמו חברת מפלגתו לשעבר יעל גרמן שנשלחה להיות שגרירה בפריז, או אסף זמיר שנשלח להיות קונסול כללי בניו יורק.

יתר על כן, כשנכנס לפיד ללשכת ראש הממשלה אחרי נפתלי בנט - הוא פיטר באופן מיידי את ראש מערך ההסברה הלאומי אלעד טנא, שהיה מינוי ראוי של בנט, ומינה את איש שלומו, ליאור חייט.

גם החבר'ה במפלגת תקווה חדשה, עליה השלום, שכבר הפכו פתיתים בתוך המחנה הממלכתי, ידעו לאייש תפקידים היטב. כך עם מינוי חברי מועצת הרשות השנייה, וכך עם יו"ר יד ושם דני דיין.

מהצד השני, שרת התחבורה היוצאת מרב מיכאלי החליטה לפטר שני בעלי תפקידים שאותם ראתה כמזוהים עם מירי רגב. היא גייסה את צמרת המשרד וחלקים מכלי התקשורת כדי לבצע בשניים סיכול מקצועי ממוקד - וניצחה.

חשוב לציין: לרוב, כל עוד היא חוקית, אין רע בשיטה הזו. דני דיין, לדוגמה, הוא מינוי מצוין כיו"ר יד ושם, וכך גם חלק מהרשימה שלעיל.

פוליטיקאים ממנים את מי שהם מכירים ומוקירים מתוך הנחה שהם ראויים לתפקיד, וכל עוד המינוי הוא לא מתנה פוליטית באופן מובהק - אין כל בעיה בכך. להפך.

אבל תחת הכותרת "מינויים", חשוב לשמור על שני קווים מנחים: ידע וניסיון, והשקפת עולם.

השרים הטריים יצטרכו לדעת למנות אנשים בעלי ידע וניסיון, אך לא פחות חשוב מכך - כאלה שאוחזים בהשקפת עולם שעולה בקנה אחד עם זו של השר. אנשים עם ידע וניסיון אך ללא השקפת עולם יגררו את השר אחריהם; אנשים עם השקפת עולם אך ללא ידע וניסיון לא יצליחו להיות אפקטיביים. בשני המקרים התוצאה תהיה שהשרים לא יצליחו להוביל לשינוי המדיניות שבשמו הם נבחרו.

לצערי, ממשלות ימין נפלו בזה בעבר. הפחד מביקורת, הביטחון העצמי הנמוך, ההתבטלות המובנית מול הצד השני ושיקולים אחרים היו גדולים מאוד. כדי לא למשוך אש, החליטו רבים מהשרים להימנע מלקדם אנשים שחולקים עימם את השקפת עולמם.

כששר לא טורח לאסוף סביבו אנשי מקצוע שחולקים את אותה השקפת עולם, הוא נאלץ ברגע האמת להסתמך על מקורבים לא מקצועיים מספיק, או להיגרר אחרי אנשים שמנוסים ממנו כי הם חולקים את אותה השקפת עולם.

האנשים סביבו לא מסוגלים או לא רוצים לקדם את מה שהוא הבטיח ומבטיח. כך - אנחנו, ציבור הבוחרים, נשארנו עם הרבה אוויר חם ומעט תוצאות.

חופש התנועה של השרים הוא מוגבל מאוד. הביורוקרטיה והפקידוקרטיה עשויות להסביר לשרים החדשים כמה קשה להוביל שינוי מדיניות.

עם זאת, מיפוי נכון של המשרד, של נושאי התפקידים בו ושל משרות המתפנות בקרוב, וידע מוקדם בהליך המינוי, יכולים להפוך את הקדנציה הזו, סוף־סוף, לחלום.

ולכן, חבריי השרים והשרות - מינויים. אתם תחטפו על זה הררי ביקורות, האופוזיציה תצעק, התקשורת תצבע כותרות באדום בוהק, והתנועה לאיכות השלטון תתעורר משנת החורף הנעימה.