בשבועות האחרונים ראינו כותרות נרחבות על כך שמשטרת ישראל נמצאת בעיצומו של גל פרישות שוטרים ההולך ומתעצם. מרבית הפורשים הם צעירים שבראשית דרכם ידעו לאיזה מקצוע הם מגיעים ומהם תנאי השכר. לכן, ומבלי להפחית מחשיבות תנאי העסקת השוטרים ומשימותיהם השוחקות ומסכנות החיים, יש בכך כדי לצמצם ולעוות את הסיבה המרכזית למשבר העמוק שבו נמצאת המשטרה.
בראייה צרה, נוטים להצביע על שורש הבעיות תחת "זכוכית מגדלת" של "שווה לי או לא שווה לי". אך הסתכלות זו מפספסת את המניע המוביל צעירים לבחור במסלול חיים מסוים. מבלי להיגרר לתמימות יתר, ידוע שקיימת שחיקה גוברת בכל הקשור לבחירה בחיים של התמסרות לרעיונות נשגבים, והיא הופכת לנחלתן של קהילות מצומצמות באוכלוסייה. אך עדיין, יש צורך הולך וגובר בעשייה שתעניק לחיינו ערך ומשמעות.
העשייה שאדם מחליט לנקוט מהווה את מרחב ההשתייכות וההזדהות שלו; היא משקפת את סולם הערכים והשאיפות. משטרת ישראל מהווה כוח חברתי משותף העומד כחומה בצורה למען חוסנה והגנתה של החברה כולה. במסגרתה יש לעובד יכולת להשפיע באופן ישיר על הקיום ועל הצורך הבסיסי ביותר של "ביטחון אישי" עבור כל אחד ואחת.
על פניו, איפה יכולה להיות תחושת משמעות גדולה מזו הקיימת במשטרה?
כאן מתגלה עומק המשבר: צעירים חדורי מוטיבציה המצטרפים למשטרה פוגשים גוף שאיבד את האמון בעצמו, ביכולת ההשפעה שלו ובגיבוי הציבורי שהוא מקבל.
השורש הוא באופן שבו המנהיגים בישראל החלישו את הסמכות ואת יכולת ההשפעה של המשטרה מול האתגרים, שהפכו לסכנה קיומית לביטחונה של המדינה. בין השאר, לא חוקקו חוקי מינימום המגבים את המאמץ המשטרתי, ושופטי בתי המשפט מגחיכים את המשטרה בעיני העבריינים שיוצאים מכותלי תא המעצר ללא ענישה מרתיעה, וגרוע מכך - ללא ענישה בכלל.
אם אזרח מן השורה לא יכול לישון בשקט נוכח המצב הקיים, על אחת כמה וכמה השוטרים, המביטים ממקור ראשון על המערכת ורואים את התפתחותה של תרבות ההכלה, ההחלשה והסירוס המערכתי, בזמן שהציבור מאבד בה את אמונו.
לאור הסיכון הביטחוני החמור הניצב לפתחנו, נדרשת ממשלת ישראל לגייס את כלל המאמצים, שבעבר מוקדו בחיזוק צה"ל וגופי מדינה נוספים, לחיזוק משרתי ביטחון הפנים.
בין השאר יש לבחון אפשרות שמסלולים כמו הנח"ל, קצונה ייעודית ומכינות קד"צ, אשר הקימו פרויקטים משותפים עם חטיבות גולני וגבעתי, יפנו כעת את מאמציהם לגיוס כוח אדם איכותי למשטרה ולמג"ב.
על המדינה לתעדף את משרתי ביטחון הפנים בכל פרויקט בנייה, או כל תגמול אחר, עד אשר תתבסס מחדש המשילות ונראה מהפכה במדד הביטחון האישי של אזרחי ישראל. רוח נכונה תישא איתה את רוח המסירות האישית, ולא פחות מכך - את רוח הגיבוי והתמיכה הלאומית. בכך עיקרו את המשטרה מייעודה העצמי וצמצמו את שאיפותיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו