בשעה שדלתותיו של העולם הערבי הולכות ונפתחות בפני ישראל, ובשעה שאזרחים מכאן הופכים אורחים רצויים במדינות ערב, סגרה עוד אגודה מקצועית של חוקרי אקדמיה אמריקנים את שעריה בפני מוסדות מחקר ישראליים. הפעם היתה זו האגודה ללימודי המזרח התיכון, שהחליטה, בעקבות משאל שקיימה בין חבריה בחודש שעבר, להחרים את ישראל.
כמו אגודות מקצועיות אחרות שקדמו לה, גם החלטת החרם של אגודת המזרחנים האמריקנים מנוסחת במכוון באופן מתעתע ומוליך שולל. אבל אם מגרדים מעל להחלטה את הניסוחים המתקתקים על אודות חופש, שוויון וזכויות אדם, מגיעים מהר מאוד אל המהות. ההחלטה לא דורשת מישראל להתפייס עם הפלשתינים, ואפילו לא לסגת אל גבולות 67'. נראה שגם בהסכם שלום לא יהיה די. תחת זאת, מתנה האגודה את הסרת החרם בכך שישראל תקבל את כלל החלטות האו"ם בנוגע לשאלת ארץ ישראל, שבראשן - ההחלטה להשיב את הפליטים הפלשתינים שנמלטו במלחמת העצמאות. כל בר־דעת מבין כי משמעות הדבר היא חיסולה של ישראל, אבל לכך בדיוק מכוונת תנועת החרם.
בניגוד לעבר, לא עוררה ההחלטה תשומת לב בארץ ובשאר העולם. שהרי אגודה זו, כמו דומות לה, חדלה זה מזמן לשמש שער הכניסה של אקדמאים ישראלים לעולם הגדול. חוקרים ישראלים יכולים כיום לבקר במרבית מדינות ערב, ובכמה מהן - שבראשן האמירויות - הם אף אורחים רצויים. העולם הרחב פתוח בפני ישראל, ומוסדות מחקר בכירים מקדמים עימה שיתוף פעולה הדוק, מתוך הכרה במצוינות האקדמית.
לעומת זאת, האגודות המקצועיות הקוראות להחרים את ישראל חדלו זה מכבר לבטא מחקר ומצוינות אקדמית. הן נשלטות לרוב בידי חבורה של עסקנים או אקטיביסטים העושים בהן כרצונם, תוך ניצול העובדה שהרוב הדומם לא נוטה לגלות עניין בעסקנות ובפוליטיקה. עובדה שכשני שלישים מחברי אגודת המזרחנים האמריקנים לא טרחו כלל להשתתף בהצבעה, ובכך הביעו באופן ברור את חוסר העניין שיש להם בעירוב של מחקר אקדמי ופוליטיקה. רבים מהם אף הפסיקו את חברותם באגודה.
מבין חבורת האקטיביסטים המובילים את הקריאה לחרם, רובם בשוליים הסהרוריים של השמאל האמריקני, בולטים גם חוקרים ערבים־אמריקנים שהפכו את השנאה לישראל - שנאה, ולא ביקורת - למכנה משותף נמוך, שמאחד אותם ומעניק להם את זהותם. כל אלו לא יכולים להסכים על שום עניין הקשור בעולם הערבי - המאבק בין סונה לשיעה, בין חילוניות לאסלאם, בין דיקטטורה לדמוקרטיה - ולכן ישראל היא הקרדום לחפור בו בחיפוש אחר זהותם האבודה. בעצם, כשהם תוקפים את ישראל - הם מתכוונים לארה"ב, שבה הם רואים את מקור כל הרע בעולם הערבי. אבל מכיוון שמשלם המסים האמריקני מממן את משכורתם, נוח להם יותר להפנות את החיצים לעבר ישראל.
אבל למול כל החלטת חרם של חבורת אקטיביסטים ועסקנים שכזו, נחתמים עשרות הסכמים לשיתוף פעולה מדעי ואקדמי בין מוסדות בעולם למוסדות ישראליים, ועוד ועוד מדינות בעולם ובארה"ב מחוקקות חוקים נגד החרם. וכך, הכלבים נובחים - אבל השיירה ממשיכה בדרכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו