למידה מרחוק זה לפריבילגים.
״למצוא את הדברים הטובים והחינניים בימים האלה״ - לפריבילגים.
לנצל את הזמן כדי לקרוא, לעשות כושר בבית, לסדר מגירה נשכחת - לפריבילגים.
רובנו פשוט שורדים את היום.
אני רואה את הפוסטים שלכם מבסוטים, ובאה לפקוח לכם את העיניים עם מלקחיים של מנגל
תמונה שלכם מקימים אוהל/ שותים קפה בגינה - לרוב האנשים אין גינה. בואו לשכונה שלי. תראו גושי בניינים משנות החמישים, דירות קטנות, נטולות מרפסת, חלונות צרים ומסורגים שעליהם תלויים ילדים שמחפשים קצת אוויר ואור.
תמונה של המשלוח מההמבורגריה השווה - לרוב האנשים, בעצם לכל מי שאינו עובד מדינה, אין עבודה. יש חרדות כלכליות איומות. קשיים כלכליים מכאן עד הירח. אנחנו לא מזמינים משלוח.
תמונה שלכם משתוללים עם הילדים בסלון הגדול והיפה - לחלק גדול מהאנשים אין סלון גדול. לחלק אחר אין בן/בת זוג שיחלקו איתם בנטל השמירה על הילדים. הורים יחידניים, אלמנים, גרושים. אחרים לא יצלמו את הסלון כי הם מתביישים בו.
פוסט שממליץ "לעשות את כל מה שרציתם לעשות ואף פעם לא היה לכם זמן" - למי שיש ילדים קטנים אין זמן! כל יום הוא מלחמת התשה להגיע אל הערב. אני לא מנקה לפסח, לא כותבת את הספר הבא, לא מסדרת אלבומים במחשב. אני מתעוררת לתוך יום עמל, עם המון תביעות פיזיות, וקורסת בלילה לתוך חלומות בטעם עפר (פרופסור ברבש מגיש אורח).
המלצות על קורסים לילדים. תכנות, נגינה, יוגה, ניסויים מדעיים - מי את, שמספיקה לעבוד מהבית, אם זכית ויש לך עבודה, ולתפעל גם אוכל וקניות ותחזוקה, וגם להתיישב עם הילד ללמוד תכנות? מי הילד שהולך מיוזמתו ללמוד מדעים כי יש קורסים בחינם? אם זה הילד שלך, תסתמי.
סרטונים שלכם בשירת מרפסות/ מניין מרפסות/ מסיבת גיוס מרפסות - רק למי שגר בשכונה עם אנשים 'כמוך'. אצלי בבניין יש עולים חדשים, קשישים, חרדים, כל מיני מכל מיני. רוב האנשים גרים בסביבה הטרוגנית. רוב השכנים שלהם לא יוצאים לשיר במרפסת.
ואחרון, יקר ללבי מאוד: למידה מרחוק. המורים קיבלו הסכם שבו הם ממשיכים לקבל משכורת כשהם מלמדים מרחוק ילדים של הורים שאין להם משכורת. לרוב ההורים אין יכולת נפשית וטכנית להתרוצץ בין שניים-שלושה-חמישה ילדים שלומדים מהבית. בבתים לא פריבילגים נטשו את הלמידה מרחוק. בבתים חזקים היא עוד נמשכת.
איך אמרה חברה שלי, חד הורית שהיא גם עובדת חיונית, בלי שמות נועה אני מדברת עליך? "הילדים מתעוררים כל יום בארבע אחר הצהרים, ויתרתי על כל מה ששולחים בבית ספר, אני לא מסוגלת".
העברתי מפגש זום בהתנדבות לכיתה של אחד מילדיי. אנחנו גרים בשכונה מאוד מגוונת. חמישית מתושבי השכונה הם עולים מאתיופיה שעלו בחמש השנים האחרונות. ראיתי איזה ילדים נכנסו למפגש זום ואיזה ילדים בכלל לא הגיעו. הלמידה מרחוק מעצימה פערים בקצב אקספוננציאלי. כשנצא מהמצור, יהיו כאן ילדים ממשפחות חזקות שהתקדמו בלימודים, וילדים ממשפחות לא חזקות שנשארו מאחור.
יש עיקרון פיזיקלי: מי שנמצא באור, לא רואה את מי שנמצא בחושך. אבל מי שנמצא בחושך כן רואה את מי שנמצא באור.
משפחות חזקות - לא רואות כמה קל להם.
כשאתם מעלים פוסט על תחרות מאסטרשף שעשיתם, שני בני הזוג, עם הילדים - אתם עיוורים למי שהמציאות שלו היא של הווה מתקלף ועתיד מחריד. כשאתם משתפים מכירה מקוונת של בגדים לליל הסדר - אתם חירשים לחברים שלכם, שכל מה שאספו וחסכו כל חייהם התרסק ונגוז כשהעסק שלהם קרס, או שהם פוטרו, או שהענף שלהם נמחק -הם לא יקנו עכשיו בגד חדש לליל הסדר.
"משפחה חזקה" היא משפחה שבה שני הורים מתפקדים, שנמצאים בבית, פנויים לילדים, עובדי מדינה או שמסיבה כלשהי יש להם משכורת בסיסית לימים האלה, יש להם בית בבעלותם, אין בבית ילד עם צרכים מיוחדים/ בעיות רגשיות/ בעיה רפואית, הבית מספיק גדול כדי לאפשר מרחב נשימה לכל ילד, יש גינה או מרפסת, יש תשתית קהילתית מעבר למרפסת.
אם אתם משפחה חזקה - אתם לא רואים את האחרים.
תדחפו את הפוסטים שלכם לארון החמץ.
***
והבהרה: אני לא יוצאת נגד מי שחייו טובים. גם לא נגד מי שמשקף ברשתות את חייו הטובים. מה שהפעיל אותי הם פוסטים רבים שמפצירים בי לראות את קסמי העונה הזאת, להעריך אותה, ״לנצל כל רגע״, להוקיר את העניין החיובי בחרא שאנחנו שקועים בו, ליהנות מהיופי של למידה מרחוק, קורסים בחינם, וזמן שהות בבית עם הילדים.
כשעצות כאלה מגיעות ממשפחות חזקות - אני מתחרפנת. שבו בכיף שלכם בשקט. אין לכם מושג מה אחרים עוברים.
