בחירות נוספות אינן ברירה רעה

מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד הקמת ממשלתו של דיויד קמרון ב־2010 לא התקיימה בבריטניה ממשלה קואליציונית. אך המקרה של קמרון לא היה המקרה היחיד שבו הסתיימו הבחירות בפרלמנט שאין בו רוב לאחת מן המפלגות. כידוע, גם הממשלה הנוכחית בבריטניה היא ממשלת קואליציה שתרזה מיי נאלצה להקים, לאחר שהמפלגה השמרנית שהנהיגה השיגה "רק" 317 מושבים בפרלמנט בן 650 המושבים בבחירות 2017. יתר המושבים התחלקו בין תשע מפלגות שונות שהבולטות בהן היו מפלגת הלייבור (262 מושבים) והמפלגה הסקוטית הלאומית (35 מושבים). עתה הכריזה מיי על פרישתה, שנבעה במידה רבה בשל "מורדי ברקזיט" במפלגתה שלה, שהיו ממררים מן הסתם את חייה גם לולא נשענה על שותפות עם מפלגות אחרות.

דומה שהלקח הרלוונטי ביותר למתרחש עכשיו בישראל הוא פרשת הבחירות הכפולות של 1974, שהוכיחו כי נחישותו של המנצח בבחירות יכולה להשתלם אם יהיה מוכן לקחת על עצמו סיכונים מחושבים. ב־1974 מנה הפרלמנט הבריטי 635 מושבים. בבחירות של פברואר באותה שנה הפסידו את הבכורה השמרנים, שהונהגו ע"י ראש הממשלה אדוארד הית'. הם השיגו 297 מושבים לעומת 301 מושבים שבהם זכתה מפלגת הלייבור שהונהגה ע"י הרולד ווילסון. ווילסון הוכרז ראש ממשלה, מאחר שהליברלים סירבו להיכנס לקואליציה עם המפלגה השמרנית. מעניין שאחד הנושאים המרכזיים בבחירות היה תנאי השותפות של בריטניה, בגוף שכונה אז בשם הקהילה האירופית. 

על כל פנים, ווילסון הנהיג ממשלת מיעוט שהתקשתה לתפקד. הוא חתר לבחירות חוזרות במועד המוקדם ביותר האפשרי, ואכן באוקטובר נערכו שוב בחירות. הפעם זכה ברוב של 319 מושבים שהקל על תפקודו. הוא הודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים במרץ 1976 מסיבות של "תשישות פיסית ומנטאלית". יש הסבורים כי ווילסון פרש, שכן רופאו איתר אצלו סימנים ראשונים של אלצהיימר. עם זאת, אין ספק שהמחלוקת הפנימית במפלגתו בעניין החברות בקהילה האירופית תרם גם הוא להחלטה. אכן, ההיסטוריה חוזרת.

לנחישותו של ווילסון ב־1974 היה תקדים. כבר ב־1964 זכה לראשונה בראשות הממשלה, אך הלייבור שהנהיג זכתה ברוב זעום בפרלמנט שהקשה על תפקודה. כעבור זמן החליט ווילסון להקדים את הבחירות והן התקיימו ב־1966. ההימור עלה יפה והלייבור זכה ב־47 מושבים נוספים.

ההחלטה להקדים בחירות איננה פשוטה. למעט תקדים 1974 בבריטניה, קשה למצוא תקדים של קיום שתי בחירות כלליות באותה שנה קלנדרית. קיימות דוגמאות רבות לכך שמנהיגי מדינה שהחליטו להקדים את הבחירות יצאו מן ההרפתקה כשידיהם על ראשם. אך לעתים לא נותרת למנהיג כל ברירה, ותקדימי ווילסון ב־1966 וב־1974 הוכיחו שהעזה עשויה להניב פירות מתוקים.

פרופ' דיסקין הוא ראש ביה"ס למינהל, ממשל ומשפט בשערי מדע ומשפט

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו