ב־9 בספטמבר תיערכנה בחירות כלליות בשבדיה. קיימים הבדלים לא מעטים בין המערכת הפוליטית השבדית וזו הישראלית, אך יש גם כמה קווי דמיון מהותיים. בשתי המדינות נהוגות שיטת ממשל פרלמנטרית ובחירות יחסיות, ובשתיהן פועלות מפלגות בינוניות וקטנות, ללא מפלגת רוב.
בפרלמנט השבדי, הריקסטאג, 349 חברים הנבחרים לכהונה בת ארבע שנים. עד לבחירות 1973, עמד מספר המושבים על 350. אולם בעקבות תוצאת השוויון - 175 מושבים לקואליציה ו־175 לאופוזיציה - הופחת מספר המושבים ל־349, כדי לאפשר ממשלות הנשענות על רוב בפרלמנט.
זמן קצר לאחר שהרכיב את ממשלת המיעוט שלו בדצמבר 2014, איים ראש הממשלה הסוציאל־דמוקרטי סטפן לופבן, להקדים את הבחירות לסוף אותו חודש, בעקבות כישלונו בהעברת התקציב. למרות הקיטוב הברור בין מחנה השמאל ומחנה הימין, האיום עשה את שלו. ארבע מפלגות הימין - "המתונים", "המרכז", "הליברלים" ו"הנוצרים־דמוקרטים" - אפשרו העברת תקציב. מפלגות הקואליציה - הסוציאל־דמוקרטים והירוקים - התחייבו, שאם "ברית הימין" תזכה במספר מושבים גבוה יותר בבחירות 2018, היא תרכיב את הממשלה, גם ללא רוב בפרלמנט. באוקטובר 2015 פרשו הנוצרים־דמוקרטים מההסכם, ומימושו לאחר הבחירות הקרובות מוטל בספק.
ממשלת לופבן היא ממשלת מיעוט שבה מכהנים 26 שרים מטעם הסוציאל־דמוקרטים ו־11 מטעם הירוקים. הממשלה נתמכת מבחוץ על ידי יורשתה של המפלגה הקומוניסטית השבדית. גם בעבר תמך השמאל הקיצוני בממשלות מיעוט, כולל הממשלות בראשותו של אולוף פאלמה, שנרצח בנסיבות עלומות ב־1986. כיום, גם בצירוף מפלגת השמאל הקומוניסטית לשתי המפלגות החברות בממשלה, תישען הקואליציה הנוכחית על מיעוט של 156 חברי פרלמנט.
בשנים האחרונות הפכה סוגיית היחס למהגרים לאחד הנושאים הבוערים בשבדיה. מיליון מתוך 10 מיליון תושביה, הם מוסלמים. נוכח ההבדלים בהתפלגות הגילים ושיעורי הילודה בקרב האוכלוסייה הוותיקה ואוכלוסיית המהגרים, רבים צופים כי בתוך כ־30 שנים יגיע שיעור המוסלמים בשבדיה ל־30 אחוזים.
שיעור האבטלה באוכלוסיית המהגרים ומעורבותה בפלילים גבוהים במיוחד. יש הטוענים, כי המשטרה חוששת להיכנס לשכונות שבהן רוב מוסלמי ברור. לפני כשבועיים, פשטו עשרות רעולי פנים על חניונים בגטבורג וסביבותיה, וכן בעיר מאלמו, והעלו באש יותר ממאה מכוניות לאור יום. המשטרה עצרה שני בני עשרה. כמקובל בשבדיה, לא צוינה זהותם הדתית והאתנית. פורע שלישי בן 21 נעצר בנמל התעופה, בעת שניסה להימלט לטורקיה.
ההתמודדות עם גלי ההגירה משנה את דפוסי ההצבעה. מפלגת הימין הביקורתית ביותר ביחס למדיניות ההגירה, וגם כלפי המשך החברות באיחוד האירופי, היא "הדמוקרטים השבדים", בהנהגתו של ג'ימי אקסון. המפלגה זכתה לראשונה בייצוג בפרלמנט בבחירות 2010, לאחר שקיבלה 6 אחוזים מקולות הבוחרים. בבחירות 2014, עלה שיעור מצביעיה ל־13 אחוזים. על פי הסקרים האחרונים, תזכה המפלגה בכ־20% מן הקולות, בדומה למפלגת הימין הבולטת - "המתונים", בהנהגתו של אולף קריסטרסון. הסוציאל־דמוקרטים, שזכו בבחירות האחרונות ביותר מ־30% מן הקולות, יסתפקו הפעם בתמיכה של פחות מרבע מהבוחרים.
קיומן של שתי מפלגות מצורעות - "מפלגת השמאל" הקומוניסטית מזה, ו"הדמוקרטים השבדים" מזה - תביא כמעט בוודאות להקמת ממשלת מיעוט אחרי הבחירות. הסיכוי להקמת "ממשלת אחדות לאומית" נראה קלוש. לא מן הנמנע שרה"מ הבא יהיה מנהיג גוש המפלגות הגדול ביותר, בעוד ראש האופוזיציה יבוא מהמפלגה הגדולה ביותר.
מאז מלחה"ע השנייה, ידעה שבדיה ממשלות מיעוט רבות. בניגוד לישראל, ממשלות המיעוט השבדיות הצליחו להאריך ימים. אך הפעם הקיטוב והפיצול קשים מבעבר. שבדיה היא קובייה במבנה הדומינו האירופי, ולכן ייתכן שלתוצאות הבחירות הקרובות, תהיינה השפעות מרחיקות לכת.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
