מסתדרת, תודה

נשים לא צריכות את יום האישה הבינלאומי • אפליה מתקנת על בסיס מגדרי, שתעניק להן את פרס ישראל, רק מקטינה אותן • הן מספיק חזקות כדי להגיע להישגים בזכות עצמן - בלי עזרה 

שוב העליבו אותי השבוע עם יום האישה הבינלאומי שכלל עצות להסרת איפור. אני חונה נהדר ברוורס, לא סופרת בחורילות, וכל כבודי בת מלך חוּצָהּ. לא צריכה יום אישה, לא מעוניינת במשבצת משוריינת לאישה, והשתגעתי מהדרישה הדבילית לחלוקת פרסי ישראל במפתח מגדרי. האם לתנועה הפמיניסטית החשובה לא נשארו בשנת תשע"ח מטרות שטרם השיגה, ולכן היא ממציאה מטרות? פרס ישראל, ביטוי להערכה מקצועית, צריך להיות עיוור לשיקולים שאינם מצוינות. ואם אין בין הזוכים מניפה התואמת את התפלגות האוכלוסייה לפי מגדר, גיל, מוצא - אז אין. שנה אחת יהיו 8 זוכות, שנה אחרת 3 נשים, שנה אחת כולן נשים, שנה אחת כולם גברים. 

פרסים שיחולקו על בסיס ביולוגי יפגעו בנו הנשים, לא יעצימו אותנו. אני רוצה שהבת שלי תגיע רחוק. מה ידחף אותה יותר להצטיין - כיבודים בזכות המגדר, או פרסים בזכות ההצלחה? אני לא גאה במתנחל שהגיע לגמר "מאסטר שף" אם הגיע לשם מפאת מתנחליותו ופאותיו ולא מפאת כישרון הבישול שלו. אגב, זה לא דומה לדרישה המוצדקת לייצוג ראוי של נשים בפרסומות (ולא כעקרות בית או כפתייניות טיפשות). שם יש אלמנט של חינוך. תפקידו של פרס ישראל אינו לעסוק בדימויים אלא לתגמל את מי שמצטיין. כדי שיהיו יותר מצטיינים. 

מקצה סוג ב' למחזיקות ברחם ייצור מצב שבו נסתכל על אישה שזכתה בצדק כעל כזאת שזכתה בחסד, כאילו רק בגלל נשיותה קיבלה פרס. והכי גרוע, יגיע יום שהיא תסתכל ככה על עצמה. כמו בשריונים פוליטיים, כמו בהבטחת ייצוג נשי במקומות עבודה, כמו בכל העדפה מתקנת, המסר הוא משפיל: אם את אישה את לא צריכה להוכיח את כישורייך כמו גבר. נעשה לך הנחות. נלטף אותך, קטנה ומסכנה שלנו. נכין לך מכסָה בוועדת הפרס. 

לא מוכנה לזה. יש נשים שמרגישות שהגיעו לאן שהגיעו למרות שהן נשים. אני הגעתי לא למרות ולא בגלל. זה פשוט לא רלוונטי. נחבטתי בתקרות זכוכית. הן לא היו קשורות למין. המטפחת על הראש, זיהוי דתי וסוציולוגי, חסמה אותי מקצועית הרבה יותר. כך גם העמדות הפוליטיות שלי. הפה הגדול שלי - אבל לא איברי הרבייה. 

והגיע הזמן שנחליט מה אנחנו רוצות. אם אישה נכנסת לחדר מלא גברים ואף אחד לא מפנה לה מקום, הם מיזוגינים ושוביניסטים ולא סופרים אותה. אם מישהו קם בשבילה, הוא מיזוגין ושוביניסט שמנסה להקטין אותה. או שאנחנו מסוגלות לבד או שלא. ואם כן, אל תקומו בשבילי ואל תיתנו לי פרסים אם לא עברתי ועדה מקצועית. 

ומה עם הראויים באמת?

מעולם לא היה מצב הנשים טוב כהיום, והוא נעשה טוב משנה לשנה. כשהייתי בתיכון המודלים היו כמה נשות עסקים, כמה דוקטוריות. לבת שלי יש מודלים שלא שיערום אבותינו: קצינות דתיות. רבניות שהן לא אשת־רב. קוראות במגילה. ישבתי השבוע עם אישה חילונית שדיברה על תהליך מדאיג של הדרה, הצרת צעדי הנשים, צמצום שלהן בצה"ל. היא לא מצאה דוגמה על בשרה. הכל סיפורים מהעיתון. 

כשישבתי בוועדה של בחירת מדליקי המשואה שורטטה טבלה על הלוח המחיק. ייצוג לתתי־מגזרים. אישה, קשיש, ערבי, מזרחי, עולה חדש, פריפריה, צעירים. אנשים לא ראויים נכנסו, אנשים ראויים לא נכנסו. רף הכניסה עלה וירד כמו גל. פרס ישראל יאבד מכוחו כשיהפוך להדלקת המשואות, מצעד כיבודים לפי מפתח סטטיסטי. 

ותראו, העולם לא הוגן. בקרב מקבלי פרס נובל יש יותר מדי יהודים ופחות מדי לא יהודים. רק שמונה סינים קיבלו פרס נובל. איפה הייצוג ההוגן? הוגן זה בטאקי, לא בחיים. אין לי כוונות לזכות בפרס ישראל, ואני לא מרגישה נחותה מול מי שזכה. יש גם אנשים שמרוויחים יותר ממני. ויש גבוהים ממני. סה לה וי. מי שרגיל להשתמש בשריון לא מפתח שרירים. אביר ימי־ביניימי היה יכול להיות רכיכה מתחת לשריון הגוף. מתאגרף חשוף חייב לפתח עוצמה. אני מכירה פרופסורית שבכל פעם שהיא מבינה שמזמינים אותה לכנס רק בגלל שהיא אישה, היא מסרבת. עדה יונת סירבה לבקשת גלי צה"ל לברך לרגל יום האישה. כי הנשיות שלה לא רלוונטית. תזמינו אותה לדבר בנושאים אחרים. 

ראיתי מחקר אמריקני על פערי השכר בין נהגים ונהגות שמועסקים דרך "אובר". מצאו פער של 7 אחוזים לשעה לטובת הגברים. למה? הרי הנוסחה שמחשבת את שכר הנהג לא מבדילה בין מגדרים, ומצאו שאין לנוסעים העדפה אם לנסוע עם נהג או נהגת. הסיבות לפער היו בחירה רווחית יותר של אזורי עבודה וזמני עבודה (נהגים גברים בחרו אזורים וזמנים טובים יותר); ניסיון: גברים התמידו ב"אובר" לאורך זמן יותר מנשים, והוותק שלהם לימד אותם למקסם את הרווח בזמן נתון; ומהירות: גברים נהגו מהר ב־2 אחוזים מאשר נהגות, מה שאפשר להם יותר נסיעות בשעה. 

אוקיי. יש משהו אינהרנטי בטבע האישה שמונע ממנה להרוויח כמו גבר. למה לא לפצות אותה? ובכן, הפערים דיברו על ממוצע הגברים מול ממוצע הנשים. יש גם גברים שנוהגים לאט יותר, או שיש להם פחות ניסיון, למה שלא נפצה אותם? למה שלא נפצה את כלל האוכלוסייה בעולם שמרוויחה פחות? את האנשים שהמחשבה שלהם פחות מהירה, והם פחות מוכשרים? אנשים מקבלים כסף על הערך שהם יוצרים עבור אחרים. ריהאנה מייצרת יותר ערך ממני, לצערי, ואנשים מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל ההופעות שלה. 

גם להכלה יש גבול 

נקודת הזינוק לא שוויונית. יש קבוצות שההיסטוריה דפקה אותן בנקודת פתיחה נמוכה, והן זינקו. היהודים, למשל. היספנים בארה"ב. הגישה הטיפולית של הצבת שרפרף עבור מי שהתחיל נמוך יותר, לא הוכחה כמועילה. השחורים הם דוגמה של קבוצה שהניסיון לעזור להם רק פגע בהם. התקציבים המיוחדים השאירו אותם עמוק בחיי עוני. אמרו להם, אל תתאמצו, קחו שרפרף. אז הם הקשיבו ולא התאמצו. מענקי טיפוח מעודדים תלות ונחשלות, והרבה פחות גאוות יחידה: קיבלו אותי לעבודה בגלל העדפה מתקנת, בזכות שרפרף, לא בזכות עצמי. 

זה מגיע לאבסורד כשבטפסים של אוניברסיטאות בארה"ב מבקשים שתמלא מאיזה גזע אתה, כדי שתקבל מלגה. מה אכפת לכם לאיזו קבוצה סבא שלי שייך או אם יש לי דם אינדיאני. תתייחס לאדם כמו שהוא. אם מחילים כללים נפרדים על בסיס רקע, מגיעים למצב של הכלה והבנה של פושעים: הרי היו להם חיים קשים ונקודת זינוק אחרת. 

ונשים מצליחות, בלי כיבודים ובלי שרפרפים. התורה מזהירה את השופטים מפני התחנפות לחזקים ומפני הנמכת הרף לחלשים: לא תהדר פני דל ולא תישא פני גדול. לא תהדר פני גבר ולא תישא פני אישה. עוד יהיו כאן 100 אחוז זוכות בפרס. בזכות ולא בחסד.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו