ביומיים האחרונים, בין הנושאים הביטחוניים, הכלכליים והפוליטיים, תפסו מקום הכותרות בדבר התביעה שמגישה השחקנית והדוגמנית איילת זורר נגד חברת האופנה גולברי. באופן טבעי הדיון בשאלה "מי צודק?" עבר מהר לרשתות החברתיות, אבל בניגוד לוויכוחים ציבוריים אחרים, נדמה שרבים התקשו הפעם להכריע באופן נחרץ.
גם לטעמי אין תשובה פשוטה, אבל כמי שחווה את ה"הארד קור" של עולם האופנה במשך לא מעט שנים, ואחרי אי אלו קמפיינים ועבודה עם לא מעט טאלנטים שעברו דרך העדשה שלי, גיבשתי כמה תובנות.
אני לא חושב שיש מישהו שמפקפק בזכותו (ולפעמים גם בחובתו) של לקוח להחליף ולשנות את הפרזנטור שלו. חברה או בעליה גם לא חייבים הסברים לאף אחד, והסיכון והסיכוי שכרוכים בקבלת החלטות הם על כתפיהם. המשפט "בעל המאה הוא בעל הדעה" נכון גם לכאן. אפשר לפקפק בכך או לחשוב שהחלפת פרזנטורים הוא מהלך שיווקי/פרסומי לא נכון, אבל אין ספק שזה לגיטימי, ולעיתים אף מרענן וממריץ - את תדמית החברה, את יחסי הציבור המתקבלים מכך ועוד.
אישית, איני בקיא בפרטים וניזון כמו כולנו מהפרסומים השונים בתקשורת. אמנם גם אני עבדתי כצלם עם זורר כמה פעמים, אבל אין לי מידע פנימי. אבל בגולברי חייבים גם לזכור שהם לא החלו את שיתוף הפעולה עם זורר - שנבחרה להוביל את הקמפיין המדובר - רק בשל נתוני גופה ויופייה (הנהדרים, כמובן) אלא גם ובעיקר בזכות כישורי המשחק שלה, בזכות ה"אפיל" והקריירה ההוליוודית, וכן בזכות גילה. זורר הביאה איתה לקמפיין בגרות, בשלות וניסיון, ובשל כל אלו נהנתה גולברי מכל ה"חבילה" שמשדר המותג "איילת זורר".
ואני חושב שפה טמון הכעס שלה. כי גם להיפרד צריך לדעת איך לעשות את זה נכון, מתוך כבוד למי שהלכה איתך דרך ארוכה, גם אם אתה מחליט להמשיך בדרך בלעדיה. הייתי רוצה לחשוב ולקוות שאפשר גם אחרת, שאפשר להגיד תודה בצורה מכובדת ומכבדת. לגיטימי להחליף, לשנות כיוון ואווירה, אבל אני חושב שאיילת נלחמת פה על כבודה, על היותה מי שהיא, על שהרוויחה את דרכה ביושר, במקצוענות, בעבודה קשה ובוויתורים אישיים לא פשוטים. רגישות ותבונה הן תכונות יקרות מפז, והן צריכות לעמוד לנגד עינינו, בעיקר כשמדובר באנשים, לא כל שכן כאלה שליוו אותך.
אני אוהב את איילת זורר על היותה מי שהיא: אישה מהממת, שחקנית מוכשרת, וכן - גם אחת מהיותר יפות ומעניינות שפקדו את מחוזותינו. אני חושב שמגיע לה יותר מהעיסוק רק במראה שלה, משום שכאמור, לא לקחו אותה להוביל את הקמפיין המדובר לאורך השנים רק בגללו. מגיע לה שיתייחסו אליה בכבוד כי היא מתייחסת ככה לאחרים, ביושרה, בכבוד ובמקצוענות אין קץ.
מבלי להיכנס לענייני חוזים כאלה ואחרים: בסופו של דבר, בעל החברה רשאי לקבוע את הדרך המקצועית לפי ראות עיניו, אבל נדמה לי שמשהו פה נפגם בדרך שבה נעשו הדברים.
הכותב הוא צלם אופנה