ציפורים נודדות הן פלא. מבנה הלהקה, היעד המדויק, היכולת לחוש את השדה המגנטי של כדור הארץ. גם להקת בעלי הדעה נעה בקצב אחיד לפי עונות השנה. תחילת החורף היא תמיד עונת הגזענות. הלהקה יודעת לאן לעוף, והמבנה נשמר בקפדנות. היו שנים שבהן הוקדשו נדודי הסתיו לעלילות על כריתת עצי זית של פלשתינים בידי מתנחלים. זה נמשך כמה שנים עד שנפסק, כי שום מתנחל לא נעצר וכי היו יותר מדי צילומים שתיעדו של פלשתינים העושים זאת בעצמם. בסתיו הנוכחי זה איתמר שמעוני ראש עיריית אשקלון. או עמיר בניון. הדיון - לא דיון. הכל לפי היעד של הלהקה. תזמורת, משק כנפיים אחיד: גזען!
הסיפור של הלהקה הוא לאתר כל מה שיוכיח את התזה: היהודים אשמים. אלימים, כובשים, גזענים. הם יעצימו אמירות שוליות, יתעלמו משנאת האחר שמשגשגת למכביר בשמאל, ולאחרונה פיתחו מומחיות בהכתרת סוגיות ביטחוניות תחת הכותרת גזענות. מערך ההסעות מאריאל לפתח תקווה מפריד בין פלשתינים לישראלים? גזענות! דרישה להגן על ילדי הגנים באשקלון בתקופת פיגועים? גזענות! הלהקה נעה כגוף אחד, מבנה משולש בשמיים, בדרך אל היעד הבא. אם נתנאל ערמי, שהוכר השבוע כנרצח על רקע לאומני ולא בתאונת סנפלינג, היה מביע יום לפני הרצח חשש מעבודה לצד פועלים ערבים, הוא היה מוקע כגזען.
בקול ישראל הקדישו שעתיים לדיון ב"תופעת הגזענות, ההסתה וההקצנה". של איזה צד? נכון, הסתה וגזענות של יהודים כלפי ערבים. כי הפוך - אין. פשוט אין. אין הקצנה ואין הסתה. לטובת קברניטי רשת ב', הנה דוגמאות מהשבועיים האחרונים. יועצו של אבו־מאזן וחבר הוועד המרכזי של פת"ח, סולטאן אבו אל־עינין: "שיבורכו כלי הנשק האיכותיים שלכם, גלגלי מכוניותיכם, סכיני המטבח והגרזנים. בשם אללה, אלו חזקים יותר ממאגרי הנשק של אויבינו".
יועצו של אבו מאזן והשופט השרעי הפלשתיני העליון, מחמוד אל־הבאש, בטלוויזיה הרשמית הפלשתינית, לאחר טבח הר־נוף: "אנחנו מנשקים כל מצח, כל יד ואפילו כל רגל שעשו ריבאט במסגד אל־אקצא. אנחנו מאחוריהם, ההנהגה איתם. הנשיא עבאס בירך אותם לפני כמה ימים והיפנה אליהם ברכה. כן, אנחנו מסיתים את הירושלמים לריבאט... הריבאט משמעו שמירה ועמידה איתנה וקביעות במקום". ההתבטאויות האלה, או החתרנות הרחבה והעמוקה של האיחוד האירופי בתוך ישראל באמצעות הקרן החדשה, לא זוכות לאלפית תשומת הלב שיקבל זמר היפ־הופ כושל על ציוץ "גזעני" בטוויטר.
• • •
אני מחזיקה תמונה שלי משנת 1996, עם קבוצת חברים בטיול. אנחנו עומדים בתחילת המסלול. ברקע גשר בטון ועליו מרוססת הכתובת הרעה "מוות לערבים". נדמה שלא שמנו לב לסיסמה המכוערת על הגשר, כי היתה תקופה שכתובות כאלו היו נחלת רשות הרבים. אני כמובן לא מתגעגעת לתקופה הזאת, רק מה קרה שפתאום כל ריסוס כזה מקבלת כותרת ראשית? יש מי שמנסה ליצור סימטריה מלאכותית. הם פוגעים בנו - אנחנו פוגעים בהם. ניסיון להוכיח שגם היהודים אשמים במצבם - כי הם מחרחרי אלימות, כי הם פוגעים ברכוש פלשתיני, כי הם עמיר בניון. משם מתחיל משפט ארוך בעברית שבסופו יש ערבי עם גרזן.
אחד חושב ששירים (גרועים) בפייסבוק מעודדים אלימות. אני חושבת שחולשה מעודדת אלימות. כי מאז הסכמי אוסלו וקונספציית הנסיגות והחיבוקי חווינו כאן חמישה סבבים גדולים של אלימות (אינתיפאדות ומבצעים בעזה, אלפי הרוגים). אם אתה מכיל את הלהבות, אתה מתיר את דמם של חפים מפשע. לא להפך. אם אתה לא מגיב על הסתה מופרעת ברשות הפלשתינית, אתה מעודד שפיכות דמים. ומאז שהשתכנענו שלהיות קורי עכביש, כהצעת נסראללה, זה מערבי - אנחנו אכן קורי עכביש. נאורים, לא גזענים, אבל קורי עכביש.
ביום שני השבוע נערך במכון למחקרי ביטחון לאומי (בשיתוף מרכז קטיף) כנס בשאלת ההשפעה של תוכנית ההתנתקות על הביטחון, "בין גוש קטיף לצוק איתן". השר גלעד ארדן הביא שם את רשימת הנימוקים בהחלטת הממשלה דאז על התוכנית: משפטים מעוררי צחוק כמו "מהלך ההתנתקות ישלול את הטענות כלפי ישראל בדבר אחריותה לפלשתינים"; "צמיחת הכלכלה הפלשתינית בעזה" ו"ישראל לא תקיים עוד תהליך מדיני לפני חיסול ארגוני הטרור".
סקר עומק שהוצג בכנס ונערך על ידי המכון הראה את ההתפכחות הישראלית מההזיה. בעת ביצוע העקירה (אוגוסט 2005), היה העם בישראל חצוי וקרוע: 51% תמכו בתוכנית, 49% התנגדו. שנתיים אחר כך החל כרסום קבוע בתמיכה, והסקר השנתי (ראיונות אישיים) מראה נתון עקבי שכ־70% מהישראלים סבורים שהתוכנית היתה טעות נוראה. במהלך מבצע צוק איתן חשבו כשליש מהישראלים (28%) שהפתרון הוא לכבוש מחדש ולצמיתות את רצועת עזה.
אבל מה שנכון לישראלים - לא נכון לפוליטיקאים שלהם. יושר אינטלקטואלי הוא היכולת להודות בטיעונים, עובדות או לוגיקה הסותרים את התיאוריה שהנך מחזיק בה. ציפי לבני, הפוליטיקאית הישראלית הראשונה שנגדה הוצא צו מעצר בבריטניה (לאחר הנסיגה מרצועת עזה), היתה צריכה להיות הראשונה לפקפק בתועלת שצמחה לנו מההתנתקות. אבל לא. בכנס השבוע, מול עיניהם ההמומות של עקורי גוש קטיף, חזרה ואמרה שהיא גאה בתוכנית, גאה שהיתה שותפה לקידומה, וגאה על ההסכם שהשיגה עם הבנק העולמי להרוס את בתי המתיישבים.
חיים ילין, ראש מועצת אשכול, ואלון שוסטר, ראש מועצת שער הנגב - הראשונים שאכלו מפירות הבאושים של ההתנתקות, היו צריכים לעמוד בחזית המזהירים מפני מהלך נוסף דומה. אבל שניהם, המזוהים עם השמאל המדיני, התקשו להכות בכנס על חטא תמיכתם בעקירה, ואמרו שחרף המחירים הכבדים ששילמה ישראל - היה זה מהלך נכון. מבוקש יושר אינטלקטואלי בשמאל. חוק יסוד ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. אחרי פירושי רש"י של נחום ברנע ואמנון אברמוביץ', אחרי גבעות המילים של לבני וגלאון, הרשו לעצמכם קצת יושר אינטלקטואלי וקראו את הצעת החוק כלשונה ובמלואה ("חוק הלאום משרד המשפטים" בגוגל).
כמה מאנשי דת הדמוקרטיה שמו לב שהסעיף השלישי בהצעה הוא "מדינת ישראל תהא בעלת משטר דמוקרטי", ומודגש שם כי "ישראל תהא מחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה"? כמה מהמתלהמים יודעים לקרוא עברית?
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
