האם אירופה מתעוררת? ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, העז להודות בנאום שנשא בסוף השבוע בוועידת הביטחון הבינלאומית במינכן כי המדיניות הרב-תרבותית של הוד מעלתה משנות ה-60 נכשלה והיא רק מקרבת צעירים מוסלמים לעמדות רדיקליות. "כשאדם לבן מתנהג בגזענות אנו מגנים אותו, ובצדק, אך כאשר דעות בלתי מתקבלות על הדעת מגיעות מצידם של אנשים לא לבנים - נעשינו זהירים ומפוחדים מכדי להתמודד איתן", אמר קמרון.
בעידן הפוליטיקלי קורקט שבו כל התבטאות לא אופנתית סביב האיסלאם נתפסת כהתבטאות קיצונית וגזענית, אין ספק כי דיוויד קמרון הפגין אומץ לב. יכול להיות שהשיחות שהיו לו עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל והנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי, אשר חושבים בדיוק כמוהו, גרמו לו "לצאת מהארון"-
דבר אחד צריך להיות ברור, וטוב עשה ראש הממשלה הבריטי כשלא שכח לציין זאת: יש למתוח קו ברור בין דת האיסלאם, אחת משלוש הדתות המונותיאיסטיות החשובות, לבין מה שקמרון כינה "הקיצוניות האיסלאמית". עכשיו, אחרי שהדבר נאמר באופן כן וברור - אפשר להמשיך.
יש להודות כי בימינו האידיאולוגיה הפוליטית המושכת אליה אנשים המרגישים מנותקים, מנוכרים וחסרי שורשים במדינותיהם, שייכת בעיקר לאיסלאם. זו הדת שאליה השתייכו כל אלה שעמדו מאחורי כל הפיגועים או ניסיונות הפיגועים שהיו לנו בעולם ב-20 השנים האחרונות. האם זה אומר שכל המוסלמים מחבלים? ודאי שלא. יתרה מכך, רובם סובלים מהתדמית השלילית של דתם אפילו יותר מאיתנו. אך קמרון הגיע כנראה למסקנה שהכחשת בעיה אינה פותרת אותה.
נכון שעדיף היה שהדברים היו נאמרים על ידי מנהיגים מוסלמים, והכוונה היא לא רק להנהגות במדינות מוסלמיות וערביות אלא גם למנהיגים מוסלמים קהילתיים במערב. הבעיה היא שהנושא הפך כה רגיש עד שאסור להעלות אותו. קיימת גם בעיה נוספת: האיסלאם הקיצוני כל כך חזק עד אשר מפחדים לצאת נגדו. ובינתיים הוא מוסיף להתחזק. אירופה, שאליה מהגרים רוב המוסלמים, בבעיה. בדיחה אחת מספרת על נהג קטר שרואה אור מולו. "אני רואה את האור בקצה המנהרה", הוא אומר לחברו. "לא, אתה רואה את הקטר שממול", אומר לו חברו. הסיפור הזה כבר רחוק מלהיות מצחיק כשמדובר ביבשת אירופה: עד 2050 חמישית מאוכלוסיית אירופה עתידה להיות מוסלמית. קמרון לחוץ יותר ממנהיגים אחרים מאחר שעד 2060 בריטניה, שכיום יש בה 2.4 מיליון מוסלמים, עתידה להיות המדינה המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי - 77 מיליון תושבים. נראה כי המנהיגים שיבואו אחריו כבר יתקשו להכריז על הבעייתיות הטמונה בגישה הרב-תרבותית אשר מאמצת את האיסלאם הקיצוני כאילו היה עוד אמונה, ולא אמונה מסוכנת. לא רק מסיבות של פוליטיקלי קורקט אלא גם מסיבות אלקטורליות. ואגב, צרפת, בניגוד לבריטניה, ניסתה לקרוא לאינטגרציה של כל התרבויות ברפובליקה החילונית. קשה להגיד שגם כאן השיטה הצליחה.
אין ספק כי השינויים הדמוגרפיים המתרחשים היום באירופה מחייבים את המנהיגים להתמודד עם הבעיה ולא לגלגל אותה ליורשיהם. בעיות ההגירה והאינטגרציה כבר אינן סובלות דיחוי.
אגב, לאחרונה הוזמן כותב שורות אלה אל ראש נציגות דיפלומטית אירופית. אחד האורחים מישראל ביקש להתריע בפני האורחים (סנאטורים מהשורה הראשונה) כי ישראל הופכת ליותר ויותר גזענית. שום דבר לא מצדיק גזענות בשום חברה, אבל כשמאשימים את הישראלים בגזענות, אולי כדאי להזכיר כי באותו שבוע בדיוק 57 אחוזים מאזרחי גרמניה וצרפת אמרו בסקר שנעשה כי הם רואים באיסלאם איום. כך שלמהר ולהאשים את החברה הישראלית, הנתונה לאיומים קיומיים מצד מוסלמים קיצונים, בגזענות, זה מעט מוקצן.
בכל מקרה, ראוי להקשיב לדברים שאמר קמרון. לא רק שהם אמיצים - הם אמורים לשרת את אזרחי אירופה והמוסלמים גם יחד במניעת הקיצוניות.
