הנרמול השברירי בין ישראל לטורקיה, שכן הצליח לשרוד את מהומות הר הבית ואת מבצע עלות השחר, קרס אחרי שנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נקט בעמדה פרו-חמאסית בנאומו האחרון בפרלמנט הטורקי - ובעצרת למען פלשתין אתמול (שבת) באיסטנבול.
למעשה, הנטייה האנטי-ישראלית של ארדואן הייתה ברורה מלכתחילה, כאשר בחר לשתוק ביום הטבח, ב-7 באוקטובר, ולמחרת מסר הצהרה תקשורתית "מאוזנת" שקראה לשני הצדדים לנהוג באיפוק ודאג לא לגנות את חמאס על הרג אזרחים ישראלים חפים מפשע.
ארדואן בעצרת תמיכה בעזה: "חמאס אינו ארגון טרור"
באופן אירוני, עמדתו "המאוזנת" של ארדואן הייתה הכי "פרו-ישראלית" שניתן היה למצוא בספקטרום הפוליטי הטורקי. כל המפלגות אופוזיציוניות, לרבות החילונים הטורקים והשמאל הקיצוני, נקטו בעמדה פרו-חמאסית כבר מיום הטבח. התעלמותם המוחלטת מן הטבח בישראלים חפים מפשע והבעת הדאגה הלא מוצדקת לפלשתינים בעזה השתלטה על שיח הציבורי. על כן האווירה המאוד אנטי-ישראלית שנוצרה לא השאירה לארדואן ברירה אלא לאמץ עמדה אף יותר קיצונית מיריביו.
בהתחשב ברצונו העז של ארדואן להשיג מחדש את עיריות איסטנבול ואנקרה בבחירות המתקרבות במארס 2024, דומה כי הנשיא הטורקי עשה את המהלך האנטי-ישראלי הזה כדי לא לאבד את הבייס שלו לאופוזיציה הטורקית. במילים אחרות, מדינת ישראל שוב הפכה להיות שעיר לעזאזל עבור רווחים פוליטיים באנקרה.
אך זה לא הכל. חוסר התפקוד של כל מערכות המדינה ב-7 באוקטובר מול החמאס והגורל הלא ידוע של הרחבת הסכמי אברהם, שינו את התדמית של מדינת ישראל החזקה באנקרה. אפשר לפענח את שינוי נקודת המבט הטורקי כלפי מדינת ישראל מתוך נאומי ארדואן ומצעדים דיפלומטיים האחרונים של משרד החוץ באנקרה. בנאומו האחרון שלשום ב"עצרת למען פלשתין", תייג ארדואן את ישראל כ"חייל בלוח השחמט שניתן לוותר עליו". בהמשך, אף התייחס לישראל כמדינה כושלת ששורדת במזרח התיכון בזכות התמיכה המערבית.
הרטוריקה של ארדואן משתקפת גם במדיניות החוץ הטורקית. לאחרונה הכריז שר החוץ הטורקי האקאן פידאן בפומבי כי מדינתו מבקשת להציע ערבות לפלשתינים בסכסוך. כשהטורקים מדברים על "ערבות", חובה להתבונן בסכסוך הטורקי-היווני בקפריסין. ישראל חייבת להיות ערנית ולא להתעלם מן העובדה כי טורקיה פלשה לצפון קפריסין ב-1974 הודות להסכמי ערבות שנחתמו ב-1960 בין יוון, בריטניה וטורקיה. דהיינו עם הצעת מתן ערבות, מצהירה טורקיה באופן גלוי על כוונתה ונכונותה להסתכסך עם מדינת ישראל במטרה להגן על הפלשתינים הן במישור הפוליטי וכן בצבאי.
זו, ללא ספק, הידרדרות נוספת ביחסים שלא הכרנו כמותה. דומה כי לדאבוננו נראה ימים שחורים יותר בעתיד הקרוב. באותו הנאום בעצרת, תייג ארדואן את ישראל כ"ארגון" ותיאר את המדינה כאיום ממדרגה הראשונה לביטחון הלאומי הטורקי. באופן חסר בסיס, מול מאות אלפי תומכיו, האשים ארדואן את ישראל בפומבי במימון ובחימוש של ארגון המחתרת הכורדי PKK. מיותר לציין כי כמו כל מדינות המערב מדינת ישראל מגדירה את ה-PKK כארגון טרור ולא תומכת בו. למרות זאת מפאת הנאום, דומה כי אחרי כל פיגוע שיתבצע על ידי ה-PKK, טורקים רבים יפנו אצבע מאשימה כלפי מדינת ישראל.
ואם לא די בכך, בנאום בעצרת הדגיש ארדואן כי בכוונתו לפתוח בחזית משפטית נגד בכירים ישראלים בהאג על תפקידם במלחמה בעזה. משמעות הדבר היא אחרי המלחמה תחכה לישראל מלחמה נוספת בין כותלי בתי המשפט.
בדיעבד אפשר לקבוע כי 7 באוקטובר אכן היווה צומת דרכים עבור "ארדואן האידאולוגי" ו"ארדואן הפרגמטי". דומה כי הפגיעה במוניטין של ישראל כמדינה חזקה ושיקולים פוליטיים פנימיים טורקיים החזירו את "ארדואן האידאולוגי" להגה של המדיניות החוץ הטורקית. על כן ישראל חייבת להיערך למשברים פוליטיים עתידיים הלא צפויים והצפויים כגון המאבק במישור המשפטי בהאג.
ד''ר חי איתן כהן ינרוג'ק הוא מומחה לטורקיה במרכז משה דיין MDC באוניברסיטת תל אביב ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון JISS
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו