שנה למלחמה: דו"ח מדד החוסן הרבעוני של תושבי העוטף חושף את ההשפעות המעמיקות שלה על רמות החוסן האישי, הקהילתי והלאומי, ורמות הביטחון והסכנה שחשים התושבים. הדו"ח חושף תמונה מדאיגה של מצב העורף במרחב, במיוחד בתחום בריאות הנפש.
"יש לנו אומה בטראומה - הדרך לשיקום לאומי מורכבת": דיון בכנסת בנושא חוסן נפשי והשלכות הלחימה (ארכיון) // ערוץ הכנסת
המחקר בחן מספר משתנים המרכיבים את מדד החוסן ובהם – חוסן לאומי, קהילתי, אישי, מדדי תסמיני דחק ותסמיני הפרעת דחק פוסט טראומתית, תקווה ומורל, תחושת ביטחון, תפיסת הלכידות החברתית במדינה, תפיסות לגבי מערכת החינוך, הפרנסה והדיור.
הטראומה החריפה בעקבות היעדר טיפול
לצורך המחקר נסקרו מגוון האוכלוסיות המתגוררות בנגב המערבי ועולים מהדו"ח נתונים מדאיגים, לפיהם, 58% מהנשאלים נפגעו באופן ישיר במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, או שבן משפחתם הקרובה נפגע. 64% מתושבי הקיבוצים והמושבים בדרום מדווחים על תסמיני דחק.
רבים דיווחו כי הם עדיין לא בשלב הריפוי ומתקשים לקום מהשבר. יתרה מזאת, חלק מהתושבים טוענים כי הטראומה אף החריפה בחודשים שלאחר המלחמה בעקבות היעדר טיפול מתמשך שהוביל להידרדרות במצבם הנפשי.
"רמת הדחק, החרדה והדיכאון הנרחבת שזוהתה, מחייבת פיתוח מנגנונים שיסייעו לאוכלוסייה להתמודד בהצלחה עם המשבר המתמשך", אומרים מחברי הדו"ח.
בניטור השיח ברשתות החברתיות, נמצא כי ככל שמתקרבים ליום השנה, גוברת תחושת חוסר האמון של התושבים בממסד וכן שהתושבים מפנים אצבע מאשימה כלפי המדינה אשר מפעילה לחץ להשיבם הביתה.
חוסר האמון הגבוה ביותר בממסד נמדד בקרב המשיבים מהחברה הבדואית בנגב, שם גם רמות החוסן הלאומי והאישי הן מהנמוכות ביותר, כאשר 36% מהתושבים בלבד מדווחים על חוסן לאומי גבוה, 31.8% על חוסן בינוני ו-31.8% על חוסן נמוך. בקיבוצים לעומת זאת, דיווחו 32.3% על חוסן גבוה, 47% על חוסן בינוני, ו-20.8% על חוסן נמוך.
אחד המרכיבים הבודקים את מדד החוסן הכללי הוא תחושת הלכידות החברתית. כאן נמצא כי תחושת הלכידות הייתה גבוהה בתחילת המלחמה, אך ירדה באופן תלול ככל שנמשכה המלחמה.
תחושת הלכידות הייתה גבוהה - אך ירדה באופן תלול
גם מדד התקווה, הקריטי לתחושת החוסן, היה נמוך במיוחד, עם 28% מתושבי הערים שהעידו על תקווה גבוהה לעומת 14% תושבי הקיבוצים והמושבים. על כל אלה מתווספת התחושה של תושבי הנגב המערבי שעדיין מרגישים סכנה ברמה בינונית עד גבוהה, כאשר רמות הסכנה הגבוהות ביותר נמדדו בחשש מהאלימות בחברה הישראלית, המצב הפוליטי במדינה והאיום הביטחוני.
עורכי המחקר שמו לב כי בקרב המשיבים מהקיבוצים, המושבים והיישובים הקהילתיים, נצפו שלוש מגמות של הידרדרות באמון ובין היתר, השיח המתמשך ברשת בנושא עסקת החטופים ההפגנות השבועיות להשבתם, והצורך בלקיחת אחריות או כדברי רבים מהמשיבים – הכרה בהפקרה.
בערי הנגב המערבי – אופקים (שעשרות מתושביה נרצחו במתקפת חמאס) ונתיבות, בולטת תחושת הקיפוח וחוסר האמון בממסד שלא הכליל אותם בחבל תקומה ולפיכך הן לא זוכות למענקים ממנהלת תקומה.
ברהט והפזורה קיימת תחושת חוסר אמון עמוק במדינה ובמוסדותיה בעיקר, כלפי שר לביטחון לאומי בן גביר והמשטרה, אותה הם מכנים 'משטרת בן גביר' שאינה מצליחה להשתלט על הפשיעה הגואה במגזר הערבי.
דודי גבאי, יו"ר עמותת "ארץ חדשה עכשיו" וחבר קיבוץ רעים: "המטרה שלנו באיסוף הנתונים ואיגוד תובנות החוסן, היא לייצר פוטנציאליים לצמיחה, ליזמות ולבניה ובכך לאפשר לתושבי הנגב המערבי לחזור הביתה. כתושב רעים ההבנה שלי היא שכל נושא שיקום ופיתוח הנגב המערבי צריך לקרות bottom up כלומר דרך אנשי מערב הנגב ובהובלתם ועל מנת לאפשר זאת ישנה חשיבות להאזין בקשב רב לצורכי התושבים, לבצע ניתוח באמצעות כלי מחקר מתקדמים וליישם פעולות בשטח".
מיימדי האסון בקיבוץ בארי // אורן בן חקון
פרופ׳ יוסי לוי בלז, המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ברופין: "הנתונים מטרידים מאוד ומחייבים אותנו כחברה וכמדינה להכיר בעוצמת הפגיעה הנפשית לאורך זמן של תושבי העוטף ובפער הולך וגדל בין תושבי העוטף לשאר האוכלוסייה. על כן, קיימת חשיבות קריטית לבניית מערכי בריאות נפש ממוקדים לאוכלוסייה זו, לצד ביצוע פעולות להגברת תחושת שייכות, חיבור ותמיכה קולקטיבית. שיקום האמון, במיוחד בקרב תושבי העוטף, הוא חיוני לשיקום החוסן הלאומי, ועלינו לפעול כדי להבטיח מענה מידי ומותאם לצורכיהם הנפשיים".
המחקר בוצע על ידי עמותת 'ארץ חדשה עכשיו, חברת המחקר 'אינדיקייט' וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומכללת תל חי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו