בעקבות פרישתה של עידית סילמן הבוקר (רביעי) מהקואליציה, עולות שאלות סביב עתיד ממשלתו של נפתלי בנט. האם הממשלה תשרוד? האם אנו קרובים לבחירות או שתקום ממשלה חלופית? אלו התרחישים האפשריים.
הצעד של עידית סילמן הוא תחילת הסוף. זה עוד לא קורה מחר או מחרתיים אבל סילמן עמדה בראש הצוק ודחפה את האבן שמתחילה להתגלגל עד לפירוקה הסופי של הממשלה הנוכחית. הדרכים לפירוק הממשלה כוללים אפשרות של הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית - האופוזיציה מגייסת 61 אצבעות להפלת הממשלה והקמת ממשלה חילופית בראשות מועמד מוסכם. למרות שזו הדרך הנראית הקלה והמיידית. בליכוד לא ששים לבצע אותה כיוון שקשה יהיה למצוא מועמד מוסכם על הרשימה המשותפת מטעם הליכוד וכי, בינתיים, חסר עריק אחד נוסף. בשל הקשיים בליכוד מעדיפים הליכה לבחירות. לפיזור הכנסת צריך רוב רגיל - לא חובה 61.
דרך נוספת היא הודעה שהממשלה מחליטה להתפרק. גם בזמן הפגרה הממשלה יכולה להעלות חוק לפיזור הכנסת. גם לכך הסיכוי קטן.
חשוב לציין כי על פי ההסכמים הקואליציוניים במידה ואחד מאנשי הגוש של בנט (ימינה או תקווה חדשה) גורם לפירוק הממשלה הרוטציה מתממשת ויאיר לפיד הופך להיות ראש ממשלת המעבר.
עד כה התקשתה הקואליציה לתפקד עם 61 אצבעות. חוקים נפלו או לא עברו. אולטימטומים כמו של בני גנץ ורע"מ שיתקו את הקואליציה. כעת כשהקואליציה הופכת ל-60 אצבעות בלבד, התפקוד שלה יהיה כמעט בלתי אפשרי. אמנם ניתן יהיה להעביר חוקים "פשוטים" ברוב של 60 אך חוקים חשובים ומשמעותיים הדורשים 61 לא יעברו וממשלת ישראל נתקעת ולא תוכל לתפקד. ברשימה המשותפת אומרים שהם רוצים פיזור הכנסת - הם יעשו הכל כדי לא לתת לרע"מ להשיג הישגים.
בחמשת השבועות בהם הכנסת נמצאת בפגרה הממשלה יכולה לשרוד. אחריהם זה כנראה בלתי אפשרי. הבחירות כבר ממש לא מעבר לאופק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו