עכשיו, אחרי שהסכמנו שדובר צה"ל לא אמור, לא מוסמך ולא כשיר לחלק ציונים בפומבי ליוזמות חקיקה או לחלוק על מדיניות הדרג המדיני, צריך לומר משהו לגופו של עניין. "חוק פלדשטיין", שעבר בקריאה טרומית, מבקש למסד מעין חסינות לחיילים ולקצינים שיעבירו מידע מסווג לראש הממשלה או לשרים אחרים בתחום אחריותם.
יוזמת החוק יוצאת מנקודת ההנחה שמידע חשוב לא הועבר מהדרג הביטחוני לדרג המדיני, ולכן יש להבטיח שאנשי מערכת הביטחון יוכלו להעביר ללא חשש מסנקציות משמעתיות ופליליות מידע שהם תופסים כקריטי לקבלת החלטות בדרג המדיני.
הטענה, החמורה, כי מידע מודיעיני חשוב לא הועבר לראש הממשלה בפרשת המסמכים המסווגים אכן ראויה לבדיקה. אבל צודקים גם מי שטוענים שיש הבדל בין מסמכים גולמיים, שכמותם יש מאות ואלפים, לעומת מידע, שהוא סיכום ותכלול הידע העולה מתוכם. זה לא ריאלי לצפות שראש ממשלה יעיין בכמויות אסטרונומיות של מסמכים ויעריך בעצמו את מידת החשיבות, המהימנות והרלוונטיות שלהם. מה שצריך לשאול הוא אם תוכן המידע עמד לרשות הדרג המדיני.
כך או אחרת, ככל שיש בעיה כרונית, שיטתית, של העברה מגמתית של מידע חלקי, סלקטיבי ומוטה לשולחן מקבלי ההחלטות - היא מצריכה טיפול. רק שלא בטוח שהחוק המוצע הוא הדרך הנכונה לעשות זאת.
תחשדו תמיד
"המסלול הירוק" שמציע החוק למעבירי מסמכים מסווגים פועל כמו כשל של הנחת המבוקש. הצעת החוק מניחה כי בכל רגע נתון יש פוטנציאל להעלמת מידע, והופכת את מעבירי המידע למשהו שמקביל בערך הארגוני והמוסרי שלו לחושפי שחיתויות, שאף הם אמורים להיות זכאים להגנה מפני סנקציות משמעתיות או פליליות, וגם מנקמנות.
צריך לחשוב לעומק על השפעה של חוק כזה על התרבות הארגונית בתוך הצבא ובתוך גופי המודיעין השונים. הצעת החוק ממסדת, בתור התחלה, אווירה של אי־אמון מובנה בין פקודים למפקדים, בין ממונים לכפופים, בין דרגים בכירים וזוטרים. בעלי תפקידים צפויים לפעול בתחושה תמידית שתוצרי עבודתם, תוכן המידע וההערכות שהם מספקים עלולים להיעצר בשרשרת הארגונית מסיבות אידיאולוגיות או פוליטיות, או מתוך כוונה לחבל בתהליך העבודה התקין. גרוע מכך, היא מייצרת אווירת חשדנות בין עמיתים, בכל פעם שתתקבל החלטה ארגונית או ממשלתית המנוגדת לתפיסה האישית שלהם.
גרוע מהשלטת אווירה של חשדנות בכל הדרגים ובין כל הדרגים, הצעת החוק מייצרת מעין הזמנה פתוחה להעביר חומרים שונים לדרג המדיני, ומעודדת יצירת ערוצי תקשורת עוקפי סמכות בכל רגע נתון. ברור שלא רק מסמכים ומידע גולמי יועברו, ולא רק הערכות שונות שנגזרות מהן. גם דפוסי עבודה, שיטות פעולה, מערכות שיקולים והנחות מוצא ידווחו בדרך הזו, אם אלה יסומנו כגורם המעכב העברת מידע שנתפס על ידי חיילים וקצינים כ"קריטי" לדרג המדיני.
וגרועה משני אלה היא שבירת שרשרת הסמכות הפיקודית בתוך ארגונים, שלחם חוקם הוא מבנה סמכות היררכי. מי קובע מה עשוי להיות "קריטי" ומה לא? מי קובע איזה מידע חיוני להיות מועבר בצורתו הגולמית, ואיזה מידע ניתן לתמצת או לסכם, ואיך?
הצעת החוק למעשה מפקיעה מידי הממונים את היכולת להפעיל את סמכותם המקצועית לסנן, למיין, לברור, לקבוע סדר עדיפויות באוקיינוס התכנים שזורם במערכת הביטחון בכלל, ובגופי המודיעין בפרט. הצעת החוק לא מעודדת רק העברת מידע שנתפס כקריטי - היא בעצם מזמינה את כל הכפופים לפעול לפי שיקול דעתם האישי, משום שבעולם של ביטחון וביון - הכל יכול להיתפס כקריטי ודחוף, הכל יכול להציל חיים או עלול להיות הרה אסון. כל מקרה של אי־הסכמה יחייב כל אחד לדווח ולפעול לפי הבנתו, השקפתו וצו מצפונו. זהו כאוס פיקודי ומקצועי, ששום ארגון לא יכול להרשות לעצמו, קל וחומר ארגון צבאי והיררכי.
כי הכל פוליטי
אבל החלק הגרוע מכל נוגע דווקא למה שאמור להיות יקר מאוד דווקא למקדמי הצעת החוק, ודווקא לקואליציה: ההצעה יוצרת סדקים בצבא העם. מי שהזהירו, ובצדק, מהשלטת אווירה של סרבנות או מאיום המוני באי־התנדבות במחאה, ומי שהלינו, בצדק, על הכנסת הוויכוח הפוליטי לתוך המסגרת הצבאית שאמורה להיות טהורה מכל סממן של קיטוב - מייצרים כעת תנאים לכינונו של משטר שיח פוליטי בתוך הצבא.
שהרי המניע העמוק המיוחס למי שלכאורה "הסתירו" מידע מראש הממשלה, כמו זה שמיוחס למי שלכאורה העבירו לידיעת ראש הממשלה מידע ש"הוסתר" ממנו - משקף מחלוקת פוליטית, מדינית ומוסרית. כל הצעת החוק נישאת על אדי פרשיית פלדשטיין, והאמוציות המובילות אותה אינן נוגעות לחילוקי דעות מקצועיים בצמרת גופי הביון של ישראל, אלא לתחושה שגורמים העוינים את ראש הממשלה או את גישתו לסוגיית החטופים הסתירו ממנו מידע, שעשוי לחזק את עמדתו ולהעניק לגיטימציה ציבורית למהלכיו.
יש, לפי דוחות מבקר המדינה, בעיה רבת שנים של תעבורת מידע רלוונטי בין מערכת הביטחון לדרג המדיני. יש גם בעיה של תעבורת מידע רלוונטי בין שרי ממשלה מסוימים לבין הקבינט או פורומים מקבילים הקשורים בניהול מבצעים ומלחמות. הפתרון לכך צריך להיות מקצועי, אולי בדמות אינסטנציה נוספת שתפקח על תעבורת מידע. הצעת החוק הנוכחית, שמקימה מסלול לעקיפת סמכות - פורמת את המבנה הארגוני, את יחסי האמון, את היררכיית הסמכויות בצבא - ועלולה גם לפעור סדק נוסף, מיותר, באופיו של צה"ל כצבא העם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו