לפי כל כללי הטקס?

כדי להבין מה הופך טקס או כל דבר אחר ל"ממלכתי", צריך לחזור לרגע לשורשיו של המושג הכל־כך ישראלי הזה. דוד בן־גוריון, ממציא מושג ה"ממלכתיות", היה מודאג מכך שהיהודים המתקבצים במולדתם ההיסטורית מקימים מדינה מודרנית ללא ניסיון עדכני, וללא זיכרון היסטורי משמעותי שיעניק בסיס הגותי ליצירתה ולניהולה של מדינה ריבונית בעידן החדש.

אחת הדרכים להבין את משמעותו של המושג היא להנגיד אותו ל"תנועתיות", כפי שעשו שניים מחוקריה הדגולים של החברה הישראלית, דן הורוביץ ומשה ליסק. התנועתיות משקפת את ההתארגנויות הקבוצתיות השונות בחברה: מגזר, מפלגה, שכבה חברתית וכיוצא באלה. כל אחת מהן פועלת לפי צרכיה לקידום רעיונותיה ולביטוי מאפייניה הייחודיים.

"ממלכתיות", לעומת זאת, היא תפיסה מדינתית מלמעלה, ופירושה המעשי הוא שבעלי התפקידים הציבוריים הרשמיים, כמייצגי המדינה, ימלאו את תפקידם מתוך ראייה כלל-לאומית של טובת המדינה והחברה. זו הממלכתיות של בן-גוריון, אף שהוא עצמו חרג לא אחת מדפוסיה.

הלגיטימציה שנבחרי הציבור הממלכתיים מקבלים מלמטה, מהאזרחים, גם אם אלה לא מזדהים תמיד עם תוכניה של המדיניות, נקראת "ממלכתיות מלמטה"; ואילו תנועתיות "מלמטה" היא מתן לגיטימציה לנבחרי ציבור, למדיניותה של המדינה ולמוסדותיה - רק בתנאי שאלה תואמים את ערכי התנועה ואת מטרותיה.

מתי זה ממלכתי, ומתי "ממלאכותי"

טקסיה הממלכתיים של המדינה מעולם לא התאימו בתכנים ובסמלים שלהם לכל אחת ואחד מהמשתתפים. אלה לא אהבו את הקדיש הדתי, אלה לא אהבו את השמטת שם האל, ההם לא הסתדרו עם שירת הנשים והאחרים לא הסתדרו עם מה שנראה להם כקיטש. אבל טקס הזיכרון היה ונותר ממלכתי, כי המדינה כמדינה היא שקיימה אותו על פי כללי טקס מסוימים ומנהגים שהתבססו עם השנים.

לרובן המכריע של משפחות החללים היה ועדיין חשוב שהמדינה כמדינה, הממלכה, תכבד את זכר החללים ביום מיוחד, רשמי ומחייב, שנקבע כממלכתי - גם כשפרטי הטקס הממלכתי לא תאמו במדויק, או אף היו רחוקים, מערכיה של כל משפחה ומשפחה ממשפחות השכול.

התניית הלגיטימציה לטקס הממלכתי בשינוי כזה או אחר - לגיטימציה על תנאי - אינה ממלכתיות. זוהי בדיוק התנועתיות מלמטה, כלומר העמדת תנאים תנועתיים שרק אם יתקבלו במלואם - תינתן לגיטימציה לטקס הממלכתי. גם אם תנועתיות תציג את עצמה שוב ושוב כ"ממלכתיות", היא תהיה לכל היותר "ממלאכותיות", ממלכתיות מלאכותית, או תנועתיות במסווה של ממלכתיות.

אך הטקס הממלכתי אינו בלעדי. הוא מעולם לא היה טקס הזיכרון היחיד, וטוב מאוד שכך. מדינת היהודים היא מדינה יהודית ודמוקרטית, כלומר היא מכירה בערך הפלורליזם ובזכות הפרטים והקהילות לבטא את עצמם, גם בהקשר לזיכרון הקיבוצי. תמיד התקיימו טקסים בקרב הקהילות השונות, בבתי הספר השונים ובמסגרות נבדלות. וברור שכל בית ספר וכל קהילה עיצבו את טקסי הזיכרון בהתאם לערכים ולתפיסות הייחודיות להם. זו בהחלט תופעה ברוכה.

עם עליית האינדיבידואליזם וירידת הקולקטיביזם בחברה, הלכה והתעצמה תופעת הטקסים הנוספים או המשלימים, כמו "זיכרון בסלון". כך עוצבה מציאות המשלבת את הזיכרון הקיבוצי של כולם דרך הטקסים הממלכתיים עם הזיכרון המשפחתי והקהילתי, שעוצב בדרכים ייחודיות יותר, השונות זו מזו. הפסיפס האנושי המגוון השתקף עתה גם בשילוב הזה, של הזיכרון הממלכתי והקבוצתי.

אך לא כך כשמדובר במה שמוגדר מראש כטקס אלטרנטיבי, כזה שבמהותו נועד להתריס נגד תכניו של הטקס הממלכתי עצמו או נגד מארגניו. וכאן גם התחילה הסערה הצבורית הגדולה סביב טקסי יום הזיכרון ל־7 באוקטובר. ביקורות על תכנים כאלה ואחרים של טקסים ממלכתיים תמיד היו, כך דמוקרטיה פועלת ומעצבת את טקסיה. אבל הכוונה לקיים טקס אלטרנטיבי עלתה ללא שום קשר לתוכני הטקס הממלכתי, שעוד לא נקבעו וממילא לא פורסמו. ה"אלטרנטיביות" ערערה על עצם הלגיטימיות של ממשלה מכהנת לקיים טקס כזה.

"לא אשתתף בטקס 7 באוקטובר של מירי רגב", צייץ יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, ומייד הבהיר מדוע: "הממשלה הזו אינה לגיטימית ואינה ראויה לזכרם. הטקס היחיד שממשלת נתניהו והקיצונים יכולה וצריכה לעשות זה טקס התפטרות והודעה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית". זו בדיוק התנועתיות מלמטה, ביטוי לגישת "הממלכתיות זה אני", גם כשהיא מגיעה ממי שמתהדר בממלכתיות. במילים אחרות: ממלאכותיות.

לקראת פשרה

"דיברתי עם מארגני הטקס", הבהיר חנוך דאום, המיועד להנחות את הטקס האלטרנטיבי, "ואני מתחייב שזה יהיה טקס ממלכתי, כל־ישראלי ומאחד, שייתן מקום לכאב ולזיכרון הישראלי על כל גווניו". אלא שגם אם הטקס יתואר כ"ממלכתי" אלף פעמים, וגם אם יוסיפו לו "לאומי" במגוון הטיות, זה לא יעזור: הוא נוצר מראש כטקס אלטרנטיבי ותנועתי, ויישאר כזה כל עוד הוא ימשיך להתבסס על קריאה להחרמת הטקס הממלכתי.

דומה שבשני הצדדים מתחילים להבין זאת. מאמצי הפשרה הניכרים לאחרונה מבטאים את תחושת הרוב המכריע, שנפשו קצה בעימותים האינסופיים ובהריסת כל מה שבעבר היה מקודש. יש לקוות שהם יישאו פרי, ושמטקס אלטרנטיבי מתריס שמנוצל בידי גורמים שונים לצורך החרמה - הוא יהפוך לטקס נוסף, קהילתי או ציבורי, כמו שראינו רבים כמותו בעבר. לא כביטוי להחרמה, אלא לצד ובמקביל לטקס הרשמי של המדינה, שרק הוא יכול להיקרא "ממלכתי" - גם אם חלקנו לא מזדהים עם תכניו או עם הדמויות שמנהיגות כרגע את הממלכה.