החלופה לממשלת "הימין" - מימין

יש למדינת ישראל הנהגה חלשה. החלופה לחולשה שלהם - מנתניהו ועד בן גביר - לא יכולה להיות חולשה של מישהו אחר. מי שרוצה בחירות במהירות, חייב לברר מה הוא מבקש ברגע שהן מסתיימות. אנחנו באזור הדמדומים ביטחונית ופוליטית. תקופה היסטורית שגדולה יותר מכל הרכב פוליטי.

הממשלה הזאת נכשלה ערב המלחמה בהבנת המציאות, והיא נכשלה רגע אחרי בעיצוב המציאות. במקום לקחת את הדחיפה האדירה של העם הזה שהתעורר ב־7 באוקטובר ובחמת זעם הסתער על האויב, הם ברברו אותו לדעת. ספגנו תשעה חיילים הרוגים רק השבוע כשעשרות אלפים מפונים כבר כמעט שנה, ובמקום להכריע בשדה הקרב מתעסקים זה השבוע השני בטקס ובמי ישיר איפה.

בממשלה מדברים שוב ושוב על ציר רוחב בעזה (שבעיניי חיוני) במקום על החולשה מול ציר איראן־חיזבאללה. מתעסקים בטקטיקה כתחליף לאסטרטגיה.

אחרי שאמרנו את זה, הסיאוב והנתק של הממשלה הזאת לא יכולים להיות תירוץ למנהיגות שלא אומרת דבר על השינוי הטקטוני שהתרחש כאן. עד לפני כמה שנים חשבתי שעדיף למל"מ (לא מועיל, לא מזיק) על פני ממשלה שמפרקת אותנו מבפנים.

אני עדיין חושש ממלחמה פנימית בתוך הבית. עדיין משוכנע שחמאס תקף כי זיהה את החולשה שלנו, את מלחמת האחים המילולית, אבל זה לא מספיק. "הפוליטיקאים המקצועיים", הפקידים שמכירים כל סעיף בתקנון המפלגות ואוכלים צהריים עם כל בעל טור מאז שנות ה־80, אלה שהגיעו להנהגה כי כולם דחפו אותם, מי שבחרו בערפל קרב של הצהרות כיעד - לא יכולים להציג חלופה.

אין ספק שיש בממשלה הזאת ריכוז גבוה של אנשים לא רציניים, חלק גדול מהם לא יודעים מה זה משפחה משרתת, אחרים ציניים נטולי רצון ויכולות לכל דבר אחר. מעטים הישראלים, כולל מצביעי הקואליציה, שיעידו שהם גאים ומרוצים מהממשלה. הכל נכון, אבל אי אפשר להציג חלופה שכל מהותה היא "רך יותר".

בשנים הקרובות נחיה תחת איום קבוע של מלחמה קיומית על הבית. המשמעות היא שניאלץ להתעצם ביטחונית, ולנהל מאבק פוליטי קשה לגיוס ולשירות לאומי לכולם. הכלכלה תהיה על הקרשים כי נשלם הרבה על ביטחון ונצמצם נזקים. גם תהליך השיקום הארוך בצפון ובדרום ידרוש משאבים והנהגה, וכל זה במקביל למלחמה.

השד שיצא ב־7 באוקטובר לא ייכנס חזרה לבקבוק. מלחמת יום הכיפורים שכנעה את מרבית המדינות הערביות מסביב שאי אפשר להביס את ישראל. אפשר להפסיד מול צה"ל או לחתור להסכמי שלום. 50 השנים האלה הסתיימו, האויב שינה את דעתו. התודעה הישראלית גם השתנתה - אני לא מקווה, אני יודע. אין הזיות על שלום של אמיצים, יש ציונות מעשית. מי שרוצה שקט, צריך להיות חזק. רק השמדה של אויב תמנע חזרה לפוגרומים ולפגיעה בריבונות כפי שראינו.

זו היתה תזכורת כואבת מאוד של ימים נוראים על מה שיכול לקרות ליהודים כשאין מדינה ריבונית חזקה. ממשלות ה"ימין" היו טובות אך ורק בלדבר. ועדת חקירה תגלה זאת בקלות. הן לא עסקו בביצור חוסנה של מדינת ישראל, אלא בהישרדות פוליטית ובמזעור נזקים. כל המילים הנכונות נאמרו, כל המעשים היו הפוכים. כדי לכסות על הריק עסקו המון בשמאל.

מנגד, הוצגה אלטרנטיבה שבקצה שלה היתה תיאוריה על "קורס לפתרון סכסוכים" באוניברסיטה מנותקת, ובמרכז שלה - כלום. החלופה לכאוס הממשלתי שאנחנו רואים צריכה להיות כזו שמבינה את השינוי שעברנו. כוחנית מאוד כלפי הערבים, ולא מוותרת על גרגיר שטח. דבקה במדינת הלאום היחידה. נחושה לחזק את ההתיישבות בנגב, בגליל, בבקעה. כזו שרוצה קודם כל להשמיד את חמאס, לא קודם כל לסיים את המלחמה.

וכן, זה אפשרי. בעזה להישאר בצירים המרכזיים, לשבת ברכס השבעים, לייצר חקלאות עד לשם ולהחזיר את החטופים עם פשרות. אפשרי לגבות מחיר כבד מאוד מהבירה הלבנונית, להזכיר שלא שווה לתקוף את ישראל.

לעומת זאת, עם תבוסתנות כגישה אי אפשר להשיג כלום. אין ברירה אחרת מלבד חזרה ל־1948. יש אויב, ויש אנחנו. התיישבות, קליטת עלייה, הגנה על המולדת והנהגה שעסוקה בעתיד המדינה, ולא בעצמה.

עוד "עוצמה" כזו ואבדנו

ראשי מערכת הביטחון הם יעד של שני גופים היום: חמאס, ולהבדיל בן גביר ואנשי מפלגתו. ראשי מערכת הביטחון כשלו וצריכים ללכת הביתה, בדיוק כפי שהשר לביטחון הפנים ושאר חברי הממשלה כשלו וצריכים ללכת. שנה שלמה שבה ישבו שם ולא הזיזו את ישבנם, רק דיברו.

עכשיו השאלה היא, מה הם עשו מאז התחילה המלחמה? השמדת חמאס ומרבית התשתיות שלו היא תוצר של החלטת דרג מדיני וביצוע צבאי־שב"כ. החולשה מול הצפון גם היא החלטת דרג מדיני וביצוע צבאי.

בן גביר אחראי, גם אם יוציא אלף קמפיינים שיאשימו את הרצפה שהיא עקומה, את נתניהו שלא מקשיב לו ואת סמוטריץ' שלא התקפי מספיק. הוא כבר לא מפגין שוליים, אלא שר בממשלה. אין שום עוצמה בלעשות יח"צ וקמפיינים כל הזמן. אין שום עוצמה בלשדר למזרח התיכון שהמערכת הביטחונית שלנו ושרי הממשלה רבים זה עם זה.

לקרוא למפלגה שמחלישה את ראשי מערכת הביטחון בזמן מלחמה "עוצמה יהודית" זה כמו לקרוא להם מפלגה שמנהיגה שירת בצה"ל. לא עוצמה ולא שירת בצה"ל. הבוחרים שלהם, שחלקם הגדול מגיעים ממחוזות שמשרתים ואוהבים את המדינה, יצטרכו לעשות חשבון נפש ולמצוא לעצמם פתרונות אחרים. 

פינה טובה

בחודשים הראשונים של המלחמה פגשתי מתנדבים במושב שוקדה. הם הכינו אוכל, ארגנו ציוד, ספרים והרבה מאוד דאגה ויחס אישי. בהמשך עזבו המתנדבים את היישוב ועברו לפרויקט הבא: "שישניצל ניר גלים" לזכרה של סמ"ר רוני אשל ז"ל. הרעיון הוא להאכיל ולדאוג לחיילים בכל מקום.

יחד עם יזמים חברתיים אחרים הם שלחו חלות שניצל מפנקות ללוחמים בשטח. בכל יום שישי כ־3,500 חלות שניצל, לצד עוגות ופינוקים לשבת וציורים חמודים של ילדים. הפעילות שלהם מבוססת על מתנדבים ותרומות, העלות היא 25 אלף שקלים, ונותר להם כסף רק לשני ימי שישי הקרובים.

לילך, אחת המתנדבות, פנתה אלי בבקשה לעזרה בפרסום וגיוס כספים, והזמינה אותי להגיע לחוות את מה שהם עושים. ובכן, לא הייתי זקוק להזמנה, כבר ראיתי אותם מהצד השני כמילואימניק, אכלתי ושמחתי באנשים האלה ובפעילות שלהם. מי שרוצה לעזור ימצא פרטים באתר: www.shishnitzel.com.