העיכוב ביממה בהשבת החטופים לישראל הבהיר כי ישראל החזקה, הריבונית, העצמאית, נתונה בידיו של המחבל סינוואר. חרף המכות הקשות שספג חמאס בשדה הקרב הוא מצליח לייצר עסקה למידותיו, וישראל נאלצת להסכים לכל דרישה נוספת כדי לא לפספס חלון הזדמנויות להשבת הילדים והנשים בבטחה.
גורם המעורה בפרטי העסקה העיר באחת משיחותינו באופן ציני: "ברור שחמאס לא מתכוון להשתמש בשעות שבהן לא נפעיל אמצעי ביון ברצועה כדי לאתר את חטופינו, אבל זה משהו שיכולנו להתפשר עליו".
כל פשרה בתנאי הפעולה של חיילי צה"ל בשטח, שניתנה בכפוף להסכמת הדרג הבכיר בצבא ובשב"כ, ניתנה בשל תחושת האחריות להשבת החטופים שביטחונם הופקר במשמרת שלהם, וכך גם הדרג המדיני - ראש הממשלה ושר הביטחון.
רק שהאחריות הזו היא לא כזו שניתן לקבל רק לאחור, היא נדרשת גם כלפי תושבי ישראל שעשויים להפוך לקלפי מיקוח בחטיפות עתידיות וגם כלפי הפקודים שלהם בשטח. אלה שנשארים בשטח אויב, בלי אמצעי ביון. גם יכולת התגובה להפרות חמאס תישמר להחלטת דרגים גבוהים יותר.
חזרת החטופים היא ערך עליון, אך האחריות למחדל לא מסתיימת עם שובם הביתה בבטחה - היא מסתיימת רק בתיקון ובהבטחת הביטחון של תושבי האזור לשנים קדימה. לשם המשימה הזו התגייסו מאות אלפים בצפון ובדרום. לעיתים נדמה כי הם מפגינים אחריות גדולה יותר משל בכירי הארגונים והמדינאים לעתידה של מדינת ישראל, והסתכלות מפוכחת יותר אל מול מניפולציות של ארגון טרור רצחני. נקווה שלמרות ההפוגה, יזכו גם הם לבסוף לשוב לבתיהם בשלום.
תום הלגיטימציה
במעמקי הבור בקריה יושבים חיילי צה"ל ומודדים את ה"דופק" העולמי ביחס לפעילות הצבא ברצועה בחדר מלחמה שנקרא "תא הלגיטימציה".
אם בתחילת המבצע הצביע המחוג על צבע ירוק עז, בשבוע האחרון הוא מתקרב לצבע הכתום. הלגיטימציה הבינלאומית הולכת ומאבדת עניין בחטופינו, בהרוגינו ובמראות הטבח, והם הולכים ומתעניינים בהרס ברצועת עזה – נגזרת של אותו הטבח, אבל הזיכרון קצר והאהדה לפלשתינים מרובה.
מערכת ההסברה הישראלית ממצה בימים אלה את יכולותיה בניסיון להאריך את האשראי הבינלאומי לפעולה. ההפוגה באש היא ראשית להפסקת אש ממושכת, כך לפחות רואים זאת לא מעט מחברינו בעולם. זה האות לעסוק ביום שאחרי בעזה.
חרף רצונו העז של נתניהו שלא לעסוק בכך, הוא נדרש כבר כעת להודיע מה ימלא את הוואקום ברצועה ביום שאחרי חמאס. נכון לעכשיו, בהיעדר יוזמה ישראלית, ידידותינו מייחלות לחידוש המשא ומתן לשתי מדינות. בכך יושלם ניצחון חמאס באופן מלא.
הרי בחירת העיתוי לטבח בסמוך כל כך להצהרות הנורמליזציה שבדרך על ידי ישראל וסעודיה נועדה להחזיר את הפלשתינים לסדר היום העולמי. ואלה שחששו לרדת מעל במת ההיסטוריה עם ההסכם עם סעודיה שהיה מאלץ את הפלשתינים אולי להכיר סופסוף בהפסד של 48 ו־67, יקבלו את מתנת חייהם בדמות הסכם מדיני? באיחוד האירופי לא מצליחים להבין שכך נראה ניצחון לטרור. מי שכתב ספרים וקמפיינים על כך ודאי מזהה את התבוסה.
באביב הם עוד ישובו חזרה
למרות שראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט כבר נמצא בעיצומו של קמפיין חזרה לחיים הפוליטיים, באגף הימני של המפה הפוליטית סקרנים יותר לראות כיצד יתמקמו שניים מכוכבי הליכוד של השנים 2003-2016 - יו"ר תקווה חדשה גדעון סער ושגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן.
שגרירנו באו"ם, בעיקר על רקע המלחמה, מזכיר מאוד את כהונתו של אחד, בנימין נתניהו, בארגון העוין. גם הקריאות להדחת המזכ"ל עוכר ישראל מזכירים את מאמצי נתניהו לחשוף את קורט ולדהיים כאיש האס־אה כשהיה מזכ"ל האו"ם אי-אז לפני למעלה מ־30 שנים.
סער, שהודיע רשמית לאנשיו עם פרוץ המערכה כי כעת הוא לא נאבק בנתניהו, המיר את שעות הנאומים נגד הרפורמה המשפטית בפגישות עם יריבו הפוליטי למטרות ניהול המלחמה. מי שהתנגד לכניסת הפועלים מעזה בממשלת נתניהו והוביל את ההתנגדות להתנתקות בממשלת שרון מחזיק בעבר ביטחוני-ימני שעשוי להזניק אותו לצמרת מרוץ הנהגת הימין ביום שאחרי, בהנחה שסדר היום בבחירות הבאות יישאר ביטחוני ולא ישוב לעסוק בנתניהו - כן או לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו