"יוזמת המעיינות" דורשת למחוק נשים מהמרחב הציבורי

אם יוזמת המעיינות הנפרדים של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן היתה מתרחשת ב"ברבילנד" - ארץ הברביות, המטיילות היו נכנסות למים ומשתכשכות בלי להירטב. ככה זה כשהכל בכאילו - כשצובטים אותך את לא מצטבטת, כשאת חולצת נעלי עקב את עדיין עומדת על קצות האצבעות, כשברז המים נפתח יש רק סאונד, בלי טיפות. אפילו כשקן קופץ לים כדי להרשים - אין גלים שיטביעו את המאצ'ואיזם, הוא דופק את הראש בתפאורה דוממת.

אבל בחיים האמיתיים זה אחרת, ו"פיילוט" הרחצה הנפרדת (מהדורה מוגבלת לרגל יולי־אוגוסט) עדיין לא מרטיב אף אחד. רק גורם למריבות.

במרכז המריבה עומדת דילמה אמיתית, עם השלכות משמעותיות למעמדן של נשים בישראל. הבה נחשוף את הקלפים, אם לא את בגד הים: מדובר בעיקר בקשת הדתית־חרדית, זה המגזר שמטייל בעין חניה בבין הזמנים. האופן המניפולטיבי שבו מוצג המיזם כסיוע לאישה החרדית ו/או הערבייה, מסוכן כמו קפיצת ראש לנחל המשושים בלי הכנה מוקדמת. "טרם ניתן מענה לרשות הטבע והגנים. צר לי על כך... ועל הפגיעה הקשה בשירות שניתן להציע לציבור החרדי והערבי הדתי", כתבה השרה ליועמ"שית בהרב־מיארה, לפני שהאחרונה דחתה את המיזם.

מה נשים שונאות

כמה אפשר לכבס כניעה נשית לדחף הבלתי נשלט של גברים - מכל הדתות, אגב - להדיר נשים מהמרחב הציבורי. כבר כמעט משעמם לקרוא על זה, אבל מי היה מאמין שדווקא בממשלת ימין, שרוצה להראות שאין מה לפחד מהפונדמנטליסטים, נשים יקדמו בלהט יוזמות שמוחקות אותן כיצורים לגיטימיים, ויעטפו את זה בשקר פסיאודו־פמיניסטי. איך אומרת סשה, הנערה המתבגרת בסרט "ברבי"? "כולם שונאים נשים - גברים, ילדים, זקנים, אפילו נשים. לא שמעת?"

ניתן לשער שהתרגיל הרטוב בא לפתור בעיה: גברים חרדים שמתפשטים וקופצים למעיינות "כדי לטבול", משל מדובר במקווה כשר, או גברים חסרי מודעות שקופצים למים רק חצי עירומים כשנערות בני עקיבא עומדות מנגד, ולא בטוחות אם להעביר את הזמן בתהילים או בהתפעלות מהנוף. הנקבה הדתית המטיילת תמיד בדילמה, והפיילוט נועד לעגן בחקיקה חוסר תרבות אנושית, במקום להתמודד איתה: המעיינות לא שייכים לגברים הדתיים. את בעניין? תתגברי ותיכנסי למים. יש גברים שלא חשים בנוח? שייצאו.

ניסוי כזה מצמצם את הנוכחות הנשית במרחב הציבורי ומרחיק את הנורמליות. נשים יכולות להיות רופאות, עורכות דין, שרות להגנת סביבה, וגם להיכנס למעיין כשבא להן. גברים שצריכים ללמוד להתנהג לא ישנו התנהלות בזכות הסדרת עינות צוקים. מי שרוצה להעצים נשים חרדיות וערביות שידאג להאריך חופשות לידה, לתת מענקים לנשים עובדות, אך בעיקר לתמרץ גברים לצאת הביתה מוקדם ולאסוף מהגן, ולחנך בנים מגיל צעיר לשיח רגשי ולשוויון. הכנסת הכפייה הדתית גם למחוזות החברה להגנת הטבע, וערבובה בסוגיות מגדריות, פוגעים במרקם החברתי במדינה. נושאים שמחנכות באולפנה אמורות לשכלל רובצים לפתחיהם של משרדי ממשלה ומדגימים לנו שמגזר ושלטון, דת ומדינה, לא יכולים ללכת יחד.

זורמת

מי שרוצים להתרענן, מוזמנים לממלכת הברביות. בסרט הנוקב־מבדר הזה יש חידוש הגותי על הפרקטיקה המגדרית של העולם המערבי. בפרשנות פוליטית: הסרט הוא ימני ושמאלני כאחד. קריאת כיוון פמיניסטית שמרנית, שמסקנתה ברורה: אל תמשכו לנו בחוטים. נשיות שלמה לא כפופה לממסד גברי או נשי. היא מודעת לעצמה.

קרע בזמן עושה לברבי צלוליט, והיא נאלצת להפליג אל מחוזות הריאליה כדי לתקן ולחזור לעולם המושלם. קן, הגבר התלותי שמנסה להשיג את ברבי (ומדגים כל העת חיבור בין תכונות גבריות לנשיות), מתפלח למסע. "אף אחד לא נח עד שהבובה הזאת חוזרת לקופסה", אומר מנכ"ל "מטאל", חברת הצעצועים, כשהוא מנסה לכלוא את ברבי.

"את מייצגת את כל מה שרע בתרבות", אומרת הנערה המתבגרת לבובה הבלונדינית, אבל די מהר מתברר שכאשר העולם הגברי שולט, קורים דברים רעים יותר: קן נכנס לספרייה ציבורית וקורא את "איך התחילה הפטריארכיה". הוא מתאהב במחשבה כי בניגוד לארץ הברביות, שבה התקיים במעמד של "חי מוחלש", בעולם האמיתי גברים שולטים - ובגדול. הוא מחליט להשתקע בעולם המשתלם שלנו ומחפש עבודה, אך בפגישה עם מנהל מוסד פיננסי גדול, קן מגלה שדרושים כישורים נוספים מלבד להיות גבר, ואומר לבוס: "אתם לא מיישמים את הפטריארכיה כנדרש". עונה לו הבוס בלחש: "אנחנו מיישמים אותה היטב, אבל מחביאים אותה טוב יותר". כך הן גם היוזמות לשמירה על נשים חרדיות וערביות במרחב הציבורי דרך רחצה נפרדת.

כשברבי פוגשת את הדירקטוריון, בדרך חזרה לקופסה, היא מבקשת לפגוש אישה - כמו וידוי עם איש דת לפני הגרדום. ומגלה שכל השדרה הניהולית - גברית. בחור שעובד באחד הדרגים הנמוכים שואל: אני גבר חסר כוח, זה שם אותי במעמד של אישה?

גרטה גרוויג ובן זוגה נואה באומבך יצרו את הסרט, שמציג באור שלילי ולא מוסרי התנהלויות גבריות: "קן" וחבריו מחליטים למקבל מערכות יחסים, קן מציע לברבי Low term long commitment distance girlfriend - סאטירה על סוגי מערכות יחסים לא קונבנציונליות שלא מכבדות נשים, וברביות קריריסטיות שמופיעות לפי קוד לבוש שגברים מתווים.

מסקנת הסרט חד־משמעית: עולם השואף להתנהל באופן תרבותי - מוטב שנשים ישלטו בו. תהיה גם נציגות גברית, אבל אם את לא רוצה להישאר בלי מרחב פיזי, בית, מעמד וזכויות - אל תסמכי על גבר שינהל את העולם הזה עבורך, וגם לא על נשים שגברים לוחשים באוזניהן.