מריבתנו – אומנותם: אפילו על משמעות המילה שנאה אנחנו כבר לא מסכימים

טוב שנגמר. לא אירוע החקיקה, אלא ט' באב, החלק הרע והמעיק בט' באב, זה שהפך לפסטיבל דביק של חיבוקי סרק. בומבלה של פיוס. בלאק פריידיי של עסקני איחוי שסעים, אלה שמריבתנו - אומנותם.

זה כבר הרבה זמן כך, לפחות מאז שהקיטוב הפוליטי והחברתי בישראל קיבל גם ממשות פוליטית. כשלמאבק בין שני הצדדים, בין שני המחנות, היתה לפתע תוחלת. כשלצד אחד היה פתאום סיכוי לנצח, והוא אף מימש את הסיכוי.

באותו הרגע השסע הפך להיות מבהיל באמת. עד אז אפשר היה לדבר במונחים של כור היתוך, ולהניח שזולת כמה לא־נחמדים מקטמון, כולם־כולם־כולם שותפים להרמוניה האידילית ששרתה כריח פרדסי אביב על חצרות המשקים בעמק, בשכונות השופטים והפרופסורים בירושלים, ובפרוורי הווילות של הטייסים ויוצאי מערכת הביטחון בצהלה וברמת השרון.

מה, לא?

לא. כי האספסוף הרים את ראשו. זה מדהים איך הימים האלה הם כמו הד עמום לשנות ה־80. דפדפו בעיתוני התקופה. קיטוב פוליטי בכיכרות, רחובות אפופים אדי אלימות, קינת אבל לאומית על המדינה שהלכה פייפן. אינטלקטואלים מזהירים מקריסת המפעל הציוני, מלומדים כותבים ומרצים על סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה. טובי בנינו ביחידות הנחשבות נגד השי"ן־גימ"לים, שהם במצודת זאב ומי הם שיקבעו לנו. תכף יתרגש עלינו גל הסרבנות הראשון; לא נילחם בשביל שרון. והיה ימני טוב לב, שגם עליו העלילו שהוא שועל לצ'חצ'חים ופשיסט והיטלר ודיקטטור ומפיסטו ומחריב המפעל הציוני - והוא עמד בכיכר וצעק: יהודים, לוחמים, אחים.

מה הטעם לחזור לכל זה; הנה זה חוזר אלינו מיוזמתו. ביום הבחירות הגורלי ההוא של 81', שעמד בסימן הסכנה הגרעינית ונאום הצ'חצ'חים, קראה מערכת עיתון "דבר" "להתמקד בכור ההיתוך הפנימי, לבל ייהפך גם הוא לפצצה גרעינית". אז והיום - אותו הניגון: הסכנה האמיתית היא הקרע הפנימי בינינו. ומי מלבה את הקרע? ניחשתם נכון.

האשם תמיד

בשנה שעברה, ובזו שלפניה, הזהירו אותנו בחודשים ובשבועות שמוליכים לט' באב ממלחמות אחים ומשנאת חינם ומשריפת אסמים. והרפרנס הסמוי - אבל הגלוי מאין כמותו - היה, כמובן, האופוזיציה בהובלת הליכוד. כמה התאמצו לזעזע אותנו כשקומץ מפגינים חיללו בצעקותיהם את אחד מטקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל בהר הרצל. כתבות מגזין דרמטיות בעיתונים ובטלוויזיה של סוף השבוע הוקדשו לחייהם הקשים של ח"כים ושרים כמו אלקין, סילמן ואורבך, תחת ההצקות של משמרות מחאה דלילות מתחת לבית. והכי מזעזע! בישיבת מרכז הרב לא רצו בנוכחותו של רה"מ בנט בערב ט' באב. קם הנשיא הרצוג בתגובה והזהיר מפני שנאת חינם. חוברת ממשלתית שלמה הופקה והופצה כדי להזהיר מפני פלגנות וחורבן בית, וסימנה גם אשמים: "מכונת השנאה והאיומים" מבית היוצר של הליכוד ושותפיו. שוב הליכוד ושותפיו דורכים לאנשים הטובים על הדשא ומחריבים את האידיליה.

חלפה שנה, והנה - כמיטב המסורת, צצות ההטפות מפני שנאת חינם וקריעת החבל והחרבת הטוב המשותף. וגם הפעם, מעשה שטן, אשמים הליכוד ושותפיו כשהם בהנהגה. ותראו מה שהם גרמו לאנשים הטובים מהעמק ומרחביה ומצהלה לעשות! הם גרמו להם לחרחר מרי אזרחי. הם גרמו להם לשבש טקסי זיכרון ממלכתיים. הם גרמו להם לעודד גל סרבנות ולפלג את הצבא. הם גרמו להם לקרוא למשיכת השקעות מהארץ. הם גרמו להם להשתיק, לגרש ולצור על נבחרי ציבור באשר הם, בארץ ובעולם, כולל ברגעים פרטיים. הם גרמו להם להקים תנועה להיפרדות בין "ישראל" ל"יהודה", כי כבר אי אפשר לחיות יותר יחד. שוב הימין הארור ומכונת הרעל מלבים שנאת חינם בקיצונית שלהם.

זו שנאת חינם במעמד צד אחד, שהוא תמיד אשם. הוא קורע את החבל ומפלג את העם כשהוא באופוזיציה, והוא קורע את החבל ומפלג את העם כשהוא בקואליציה.

שנאה שלנו

זה לא נהי מתקרבן; זו במקסימום קינת אבל על שנאת חינם - אבל לא זו שהפכה למקור פרנסתם המאוסה של דרשנים, מטיפים, רבנים ופוליטיקאים בפנסיה, אלא זו שהופשטה מכל משמעויותיה ההיסטוריות, התרבותיות והפילוסופיות, וגויסה למלחמת התעמולה בין ימין לשמאל.

"שנאת חינם" שמרמזת, אם לא קובעת בפסקנות, שצד אחד, או לכל הפחות הופעתו ככוח פוליטי תחרותי, היא סכנה לאומית בקנה מידה היסטורי. "שנאת חינם" שהאזהרות האובססיביות מפניה וחרושת העמותות, היוזמות והארגונים סביבה רק משיגות את התוצאה ההפוכה - כי הן מסבירות לישראלים בקדחתנות בלתי פוסקת שהם בעצם חיים במציאות של מלחמת אחים מרה, ומלמדות כל אחד מאיתנו לתפוס את השכן ממול כאויב פוטנציאלי. כמעט כמו נבואה שמגשימה את עצמה.

כי "שנאת חינם" הופכת בהדרגה לעוד טקטיקת השתקה מניפולטיבית לכל שיח ביקורתי נגד מוקדי העוצמה בחברה הישראלית. יש לכם ביקורת על טייקוני המחאה הקדושה בקפלן? פילגתם! אמרתם משהו קצת חריף על המאיימים בסרבנות פוליטית? שיסיתם! העזתם להצביע על יחסי כוח לא שוויוניים בין ישראל שבעה ולבנה לישראל מזרחית ומוחלשת? קרעתם! הפגנתם מול ח"כ מהצד היפה והנכון? מכונת רעל! אמרתם משהו לגנותו בטלוויזיה? שופרות!

ברור לי שהדברים האלה הופכים אותי באופן אוטומטי לחלק מהצד השונא. לשורף אסמים. זה לא מפריע לי, כי מרוב נטיפי קיטוב, כל צד אומר "שנאה" ומתכוון למשהו אחר. אפילו על השורש ש.נ.א אנחנו כבר לא מסכימים. שירו איתי: אבל השנאה שלי היא לא השנאה שלו, לא לא!