"נתנו לרוצח לקרוא ביומן של מיכל ולנו לא אמרו דבר"

כמעט שנתיים אחרי רציחתה של מיכל סלה על ידי בן זוגה ואבי בתה אלירן מלול, קיבלה אתמול (שלישי) אחותה, לילי בן עמי, את יומניה של מיכל ואת חפציה, שנלקחו על ידי חוקרי המשטרה מזירת הרצח. למעשה, עד אתמול לא ידעה משפחתה של מיכל כמעט דבר על החפצים שנלקחו מהזירה. לטענת המשפחה, המידע היחיד שהגיע היה דרך התקשורת, שקיבלה הדלפות. שוחחנו עם לילי בן עמי על הטלטלה שעברה.

"מיכל, אחותי הקטנה, נרצחה לפני שנתיים וארבעה חודשים. כשדבר נורא כזה קורה, כוחות ההצלה נכנסים לזירה ואוספים ראיות. אבל לי ולמשפחה אין מושג מה נלקח, מה מהרכוש של אחותנו היקרה שנרצחה נלקח", אומרת בן עמי, "אלה היומנים האישיים שלה שהיא לא הראתה לאף אחד, המחשב האישי שלה, הסלולרי עם ההתכתבויות האישיות. הכל הופך ל'ראיות' ולנו, משפחת הקורבן, אין זכות על הרכוש של האדם האהוב שנלקח באופן הנורא הזה".

בן עמי קובלת כי "מעולם לא קיבלנו רשימה של מה לקחו מהדירה של אחותי המנוחה. בעיניי זה בלתי נתפס: נכנסו לבית פרטי ולקחו את החפצים הכי אישיים של אדם, ואפילו לא מעדכנים? זו זכות יסוד בסיסית של אדם על רכושו ועל חפציו. לעומת זאת, לרוצח יש זכויות, כנראה. הוא קיבל את כל החפצים לעיונו, קרא בווטסאפ שלה, קרא את העדויות שלנו, ראה ראיות שאנשים אחרים העבירו, קרא את תוכן נתיחת הגופה של מיכל מאבו כביר. את היומן הכי אישי של מיכל, שהיא לא נתנה לאף אחד, הרוצח קיבל לקרוא ואנחנו לא".

"רק מהזווית של הרוצח"

בן עמי הסבירה: "אנחנו מקבלות עכשיו את החפצים כי החל מהשבוע גזר הדין שלו חלוט, והוא לא יכול לערער. הכל מהזווית שלו, אף אחד לא חושב עלינו. התחננו למידע. כשאתה מאבד אדם יקר אתה נאחז בחפצים הרגשיים האישיים שלו כדרך להיזכר, להתחבר. אם מיכל היתה מתה מסרטן, ממלחמה או אם הרוצח היה מתאבד - היינו מקבלות את החפצים. יש תחושה כאילו כל המערכת עובדת רק מהזווית של הרוצח. לרוצח יש זכויות ולנו אין. ואני זועקת: איפה הזכויות של נפגעי העבירה? למה אין רשות לשיקום הקורבן, אלא רק לשיקום האסיר?

"בצה"ל יש נציג למשפחות שכולות ולנו אין. אנו לבד צריכים לעבוד מול כל הגורמים בלי שום סיוע. למה אין רשות כזו? לא מדובר באלפי אנשים, אלא ב־20 משפחות של קורבנות רצח בכל שנה".

מכתב מוסלק בתוך ספר

"את היומן עצמו לא פרסמו כי הוא תחת צו איסור פרסום. עיתונאים בכל יום פונים אלי ושואלים עליו. הם רוצים לפרסם את היומן כי יש שם דברים מדהימים. היא כתבה שם שהיא רוצה להיפרד, לעשות את זה בצורה יפה. אני יודעת את זה כי היא כתבה לעצמה גם מכתב, והחביאה אותו בתוך ספר. כשנכנסתי לדירה שלה הרשו לנו לארוז ספרים שלה. מצאתי את המכתב בתוך ספר. היא כתבה שם שהיא רוצה להיפרד ממנו".

בן עמי סיפרה כי לא אזרה אומץ לפתוח את שקית הראיות.  "זה מונח בפינה, לא פשוט לפתוח את זה".

בן עמי מדגישה: "חייבים לעשות שינוי בנושא זכויות נפגעי עבירה. לא ייתכן שמשפחות שומעות על רצח מהתקשורת, ולא מעודכנות".ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "הפרקליטות לא מפרסמת ולא מעבירה חומרי חקירה. במקרה זה, בשל הרגישות, אף ביקשנו מבית המשפט לאסור פרסום היומנים והתרשומות של מיכל ז״ל, כולל התכתבויות ותצלומים מהזירה. אנו מבקשים לחזק את המשפחה בהתמודדות הקשה".