"עבורנו המתמודדים עם פוסט-טראומה, פורים הפך לחג בלתי נסבל"

פורים הוא פסטיבל אחד ענק של שמחה, מסיבות וכיף, אך לצד התחפושות, הפאן והחגיגות, פורים טומן בחובו גם אתגרים וסכנות.  אחת מהן היא ההתמודדות של נפגעי פוסט טראומה עם רעש הנפצים. בעקבות מלחמת חרבות ברזל 30% מהציבור הישראלי מתמודד עם פוסט טראומה ברמות שונות.

שנה וחצי לתוך המלחמה, רעש הנפצים הוא טריגר להצתת הטראומה גם לילדים, קשישים ומבוגרים. אריאל בן אהרון, מנהל מרפאת הטראומה- "מטיב – המרכז הישראלי לפסיכוטראומה אומר: "בעבור נפגעי פוסט-טראומה, ובפרט לוחמים שחוו אירועים קשים בשירותם הצבאי, חג הפורים עלול להפוך למקור למצוקה. רעשי נפצים מזכירים קולות ירי ופיצוצים מהקרב, ותחפושות מסוימות עשויות להציף זיכרונות טראומטיים. התגובות הנפוצות כוללות חרדה, קשיי שינה, הימנעות ממפגשים חברתיים והתפרצויות רגשיות. רבים חווים עצבנות, הסתגרות ואובדן הנאה מהדברים שאהבו בעבר. במקרים רבים עלולה להתפתח גם תחושת ניתוק ועצב עמוק.

"כחברה, עלינו להכיר בקושי הזה: להפחית שימוש בנפצים, לגלות הבנה וליצור סביבה תומכת ומכילה. התחשבות קטנה מצידנו יכולה להפוך את החג הזה לבטוח ונגיש יותר עבור מי שמתמודד עם צלקות בלתי נראות".

״נפץ אחד – ופתאום אני שוב בעזה”

טל ניב, חבר בקהילת ״הלם קלאב- פוסט טראומטיים למען פוסט טראומטיים״ הוא לוחם בהנדסה קרבית וגשש צבאי אשר שירת מעל 200 ימי מילואים מאז ה-7 באוקטובר.

טל מתמודד עם פוסט טראומה מאז לחימתו במבצע צוק איתן. "כמי שמתמודד עם פוסט-טראומה, פורים הפך עבורו לחג בלתי נסבל, אני מנסה להתרחק מכל מקום שעלול להיות בו נפצים או רעש חריג״, הוא מספר. ״אני מרחיק את עצמי באופן יזום ממקומות שיש בהם חגיגות או מסיבות. אני  נוסע ליערות  או למדבר, העיקר להתרחק מהרעש״.

הנפצים שמאפיינים את אווירת החג הם הסיוט של אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה, מתאר טל: ״ילד או נער שמדליקים נפץ בפורים מרגישים סיפוק, הנאה שחולפת אחרי שנייה - לי זה לוקח שנים מהחיים, דורש ממני מאמץ של שעות ולפעמים ימים כדי לחזור לעצמי. בשנייה שהנפץ נדלק - אני שוב בעזה. הגוף שלי כאן, ומרגיש שהוא שם".

טל, גשש במילואים ובאזרחות, מבלה רבות בטבע ״אני מוצא שם מפלט מהרעש, שירת הציפורים מרגיעה אותי״.

"ברגע שנדלק נפץ , גם אם הראש יודע שאתה לא שם, הגוף נשאר דרוך, המערכת העצבית משתוללת ואם אני במקרה הטוב מבין את מה שקורה לי, אני צריך להשקיע משאבים רבים של חוסן - נשימה, ריצה, הליכה ליער, מבט במדורה ועוד דברים שמווסתים אותי, כדי לחזור למצב רגיל״.

לטל יש בקשה אותה מפנה לציבור: ״בני נוער, הורים, מורים, ראשי ערים – השנה, יותר מתמיד, אל תשתמשו בנפצים. השנה זה נוגע לכולנו. הסיכוי שמישהו שאתם מכירים מתמודד עם פוסט טראומה גבוה מאוד. אין לכם מושג מה הנפץ שאתם מדליקים יכול לעורר בקרב האנשים הכי קרובים אליכם״.

פורים, אלכוהול ובני נוער: איך מצמצמים נזקים?

פורים הוא יום שבו בני נוער וצעירים רבים מרשים לעצמם להתיר רסן במקומות בהם במשך השנה מגבילים את עצמם. אך דווקא היום הזה יכול לדרדר ולהפוך לקבע.

עמית פרלסון, מנהל מחוז צפון בתחום קהילה בעלם אומר ל"ישראל היום":  "פורים עבור בני נוער הוא לא רק חג של תחפושות ושמחה – עבור רבים הוא גם תירוץ לצריכה מופרזת של אלכוהול, שעלולה להוביל למצבי סיכון קשים. בשנים האחרונות, ובעיקר מאז פרוץ המלחמה, בעמותת עלם מזהים עלייה מדאיגה בצריכת אלכוהול בקרב צעירים, ורואים כיצד אירועי פורים מהווים נקודת מפנה שמבשרת על מגמות שיימשכו עד הקיץ.

פרלסון מספר על ההיערכות המיוחדת של העמותה לחג, על הדרכים למזער נזקים, ועל האחריות של הורים, רשויות מקומיות, ובני הנוער עצמם. ומציע להורים מספר דרכים להתמודד עם האתגרים שפורים מציב בפניהם:

"אנחנו צריכים להבין שאין לנו שליטה מלאה על מה שקורה עם הילדים שלנו – אבל כן יש לנו יכולת להיות הכתובת שלהם כשהם זקוקים לעזרה," אומר פרלסון. "אם נער או נערה מוצאים את עצמם במצב בעייתי – חשוב שירגישו בנוח להתקשר להורים שלהם, בלי פחד מעונש או ביקורת. זה גיל של טעויות והשאלה היא לא אם הם יעשו אותן, אלא האם יהיה להם מבוגר שיתמוך בהם כשהן קורות".

לדבריו, אחד הדברים שהורים יכולים לעשות הוא לשמור על זמינות ולהיות שם עבור ילדיהם בזמן אמת, גם אם יש להם ביקורת על ההתנהגות שלהם. "אם הילד שלי מתקשר אליי ואומר אבא, בוא לקחת אותי', אני רוצה שהוא יידע שאני שם בשבילו. הביקורת? היא יכולה לחכות יומיים. אנחנו לא מנהלים משא ומתן 'תחת אש' – כשהילד שיכור או במצוקה, זה לא הזמן לחינוך. זה הזמן לתמוך, לדאוג שיחזור הביתה בשלום, ורק אחר כך לנהל את השיחה החינוכית".

לחנך לגבולות פנימיים, לא להפחדות

פרלסון מדגיש שהגישה של הרתעה ואיסורים מוחלטים בדרך כלל אינה עובדת. "אנחנו כחברה צריכים לשנות את הדרך שבה אנחנו מחנכים בני נוער – לא דרך הפחדות ואיומים, אלא דרך פיתוח גבולות פנימיים. נער שאין לו גבולות פנימיים, ייסע במהירות מופרזת עד שהשוטר יעצור אותו. נער עם גבולות פנימיים יבין לבד מה מסוכן עבורו, בלי צורך בגבולות חיצוניים שייכפו עליו."

כשזה נוגע לאלכוהול, השאלה היא לא רק האם בני נוער שותים, אלא איך הם עושים את זה. "בחרת לשתות? תדע איך לשתות בצורה שלא תפגע בך. איך לשתות ולשמור על שליטה, לא לעלות על רכב, להיות בהקשר חברתי נכון. כשנער מבין את זה מבפנים – הוא ידע להציב לעצמו גבולות, ולא יצטרך מבוגר שיכפה עליו אותם".

להיות נוכחים בשטח ולשמור אחד על השני

"ברשויות מקומיות צריך לדאוג שיהיו אנשים שיודעים להיות בשטח, שמסוגלים לגשת לנערים שיכורים ולדבר איתם בלי להיבהל או להפעיל כוח. כהורים, כדאי שנדע מראש לאן הילד הולך, שנזכיר לו שהוא תמיד יכול להתקשר – ואם הוא לא מרגיש בנוח להתקשר אלינו, שידע שיש אחות גדולה או בן דוד שהוא כן יכול לפנות אליהם".

אחד הדגשים החשובים הוא עידוד בני הנוער לשמור זה על זה, "אנחנו רואים לא פעם שבני נוער לא נשארים אחד עם השני כשמישהו מהם נקלע למצוקה. אנחנו מנסים ללמד אותם להיות שם אחד בשביל השני – כי בסוף, הם אלו שנמצאים ביחד בשטח ויכולים לעזור אחד לשני יותר מכל מבוגר."

ומה עושים אם מישהו שותה יותר מדי?

"צריך להעביר אותו למקום שקט, בלי רעשי רקע, לתת לו מים, לוודא שהוא מחזיר נוזלים. הדבר הכי חשוב הוא לא להיכנס ללחץ – בסוף זה עובר. ואם יש חשש אמיתי, לקרוא למבוגר שאפשר לסמוך עליו. בכל חבורה כמעט יש את ה'מבוגר האחראי' של החבורה – שמכיר קצת יותר, שיודע איך לטפל במצב. תנו לו לקחת פיקוד."

לפעול עכשיו, לפני שהקיץ מתחיל

"פורים הוא לא רק אירוע בודד – הוא תמיד מסמל התחלה של תקופה חדשה בשנה, אחרי פורים מגיע פסח ולאחריו מסיבות סוף שנה, מסיבות סיום תיכון, ואחר כך הקיץ. אם עכשיו לא נתחיל לחנך לגבולות פנימיים וללמד את בני הנוער איך להתנהל בצורה אחראית – המגמות האלו רק יתגברו".