נתחיל במובן מאליו: ועדת חקירה על טבח 7 באוקטובר קום תקום - לא רק מפני שאין מנוס מלהקים אותה אם חפצי חיים אנחנו, אם ברצוננו להבין איך הגענו ליום המר והנמהר הזה ואיך נבטיח לעצמנו ש"לעולם לא עוד", ולא רק כי על אירועים פחות טראומטיים ודרמטיים קמו ועדות חקירה, אלא בעיקר כי זהו המנגנון היחיד שאמור לא לעשות הנחות לאף אחד.
למה אני כותבת "אמור"? מכיוון שקיימת מערכת אחת שחייבת להיחקר - יחד עם הדרג המדיני, הדרג הצבאי ומערכות הביטחון השונות - אך זוכה במתכונת הנוכחית של ועדות החקירה לחסינות אינהרנטית: מערכת המשפט.
עבור חלק משמעותי מאוד בעם החבול שלנו, גם לרשות השופטת יש אחריות בבניית "הקונספציה" הארורה. כל עוד הזועקים למען "ועדת חקירה עכשיו!" לא יפנימו את הנתון הזה, המתנגדים לוועדת חקירה ייהנו מתמיכה גורפת של אותו ציבור.
לאחר שנכתבו עובדות יבשות אלו, הרשו לי להציע פתרון.
על פי חוק ועדות חקירה, נשיא בית המשפט העליון - כיום השופט יצחק עמית - הוא שממנה את חברי הוועדה. לא צריך להיות פרשן דגול כדי להבין שעמית לא בדיוק זוכה לתמיכה פנומנלית בקרב אנשי הקואליציה, ומן הסתם גם בקרב בוחריה. משום כך, כל החלטה שלו הקשורה לוועדת חקירה ממלכתית תתקבל בחשדנות במקרה הטוב, ותפגע אנושות בעצם הלגיטימיות של הוועדה במקרה היותר סביר. המסקנות שאליהן תגיע הוועדה לא יזכו לאמון החיוני שהן חייבות לקבל מכלל הציבור.
ולכן, ברצוני להציע הצעה העשויה להוציא את הערמונים מן האש מבלי להיכוות: על הרכב הוועדה יחליטו נשיא העליון יצחק עמית, וזה העתיד לשבת על כס הנשיאות - נעם סולברג, הזוכה לאמון נרחב במחנה השמרני. יחד הם יישבו וידונו על המועמדים עד שייצא עשן כחול־לבן, יחד הם יגיעו למסקנות, יחד הם יציגו אותן לציבור.
נכון, החוק היבש לא מדבר על אופציה כזאת. ניתן לתקן זאת. נכון, נשיא העליון עמית יצטרך להפגין גמישות מחשבתית וענווה, אבל אין לי ספק שהוא מבין שהעם זקוק לראש מערכת משפט אשר מהווה דוגמה לפיוס. ייקוב הדין את ההר, לא הדיינים.
אני בטוחה שהנשיא עמית פטריוט אשר רואה את טובת המדינה לנגד עיניו, ולכן הוא חייב להבין: השילוב שלו ושל סולברג עשוי להביא לא רק לריפוי, אלא אשכרה ליציאה מן המבוי הסתום.
במשנה הראשונה במסכת בבא מציעא, אנחנו פוגשים בשני אנשים המתווכחים למי שייכת טלית: "שניים אוחזין בטלית - זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי". בסוגיית ועדת החקירה הממלכתית לאסון 7 באוקטובר, צד אחד אומר "כולה שלי", וצד אחר עונה "כולה שלי".
אין צורך לחלק את טלית המדינה - כולה שלנו.