במנורה ייסדתי את ממשלת האחדות

מזל שיש אותך

כמו בטיפול אלטרנטיבי, החדשות מתעוותות בדרכן אלינו בגלל אינטרסים ודעות קדומות, אבל המוזיקה שאנחנו בוחרים לשמוע יוצאת היישר מהתת־מודע ומספרת מי אנחנו באמת, ואפילו לא צריך פטריות.

הנה, תראו - בדומה לצ'ט ג'יפיטי, רק עם תשובות מועילות. רק נשאל שאלה את המוח התווי ונקבל תשובה:

מה מצב הרוח הלאומי? תשובה: בשבוע האחרון של שנת 2023 השיר המושמע בישראל היה "בסוף הכל יהיה בסדר" של ליאור נרקיס. בשבוע האחרון של השנה הזאת השיר המושמע היה "סופרמן" של עידן עמדי. עברנו מחרדה לביטחון עצמי. 

יכולת לדמיין אותם האנשים בהופעה עם מדי ב' חוזרים מחודשיים בעזה, קופאים בחרמון הסורי, או רוקדים בנובה בשמחת תורה. זאת היתה שמחה של כאלה שיודעים שהלילה אולי יקומו לאזעקה, ומחר אולי יקומו לדפיקה בדלת. מצמרר, החיים שלנו מצמררים. לא נפסיק לשיר

מה מצב חילופי האליטות? תשובה: הנה רשימת הזמרים המושמעים לשנת 2024: אייל גולן, שרית חדד, שלמה ארצי, עומר אדם ועדן חסון. כל פרשנות מיותרת.

כמה העסיקו אותנו השנה הגיוס וההשתמטות? תשובה: השיר המושמע ביותר השנה הוא "גיבורי־על" של התקווה 6, שמספר לנו "נכון כולם נראים פה רגילים, אבל אנחנו עם של גיבורי־על, בכל אחד תמיד מסתתר חייל". והנה עוד שורה שפשוט מנגנת אותנו: "יש פה דוגמנית פראמדיקית, חשמלאי שהוא מאגיסט, יוני נגן סקסופון מחונן שהוא קודם כל מטכליסט".

מהפכה של שמחה

אפשר היה לעצור פה כדי להבין היכן נמצאת ישראל של תחילת 2025, אבל אז נקלעתי למופע "NEXT" בהיכל מנורה בתל אביב. מדובר באירוע יומי עם היכל ספורט מפוצץ, כולל הפרקט, כמו מכבי - רק שהקהל גם זורק לסל. הופיעו שם האיי ליסט של ישראל: עומר אדם, משה פרץ, אודיה, אושר כהן, עדן גולן ואביב גפן. עוד נחזור אליו.

האירוע נפתח בהדלקת נרות חנוכה, כנראה השנייה באותו ערב של רוב הקהל. אודיה בירכה על המים "שהכל נהיה בדברו" ושרה את "בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים". עומר אדם שר את הלהיט "לילות וקללות" ומתוכו השורה "המילים שאמרת לי, אוי ריבונו של עולם". משה פרץ התפלל למען החיילים והחטופים לפחות שלוש פעמים בהופעה, צעק "ואימרו", והקהל זעק "אמן".

בין לבין היה אירוע מוזיקלי עוצמתי, ובלי להשתפך מדי - זאת היתה השתקפות של העם שלנו: יכולת לדמיין אותם אנשים בקהל עם מדי ב' חוזרים מחודשיים בעזה, קופאים בחרמון הסורי, או רוקדים בנובה בשמחת תורה. זאת היתה שמחה של כאלה שיודעים שהלילה אולי יקומו לאזעקה, ומחר אולי יקומו לדפיקה בדלת. מצמרר, החיים שלנו מצמררים. לא נפסיק לשיר.

עורי עור, מולדת אהובה

עכשיו ניגע בעניין עצמו בזהירות: לראשונה אביב גפן הגיע להשתתף במופע הזה. הבן של יונתן ונורית, שגדל עם שלום וברי, התחיל את הקריירה ליד חמי והאחרון ששר לרבין שיר שכתב לאריק. כמו רוב השיח במדורי הברנז'ה וברשתות, כלום לא נשאר בחיים עצמם, הקהל קיבל את גפן כמו שמקבלים כוכב. הוא שר לבד את "יומן מסע", את "אהבנו" עם אודיה ואת "האם להיות בך מאוהב" שניסר את ההיכל עם עומר אדם.

אבל בואו נדלג מעל הפוליטיקלי קורקט. זאת היתה הופעה של חמישה ועוד אחד: הוא לא בצבע שלהם, הוא לא במילייה שלהם, הוא גם לא במחנה הפוליטי של הקהל שלהם, הוא שר "אנחנו דור מזוין" כשהם בקושי נולדו.

עכשיו נעשה זום־אאוט: אביב גפן הופיע בטקס 7.10 הלאומי בפארק הירקון רק לפני כמה שבועות. אף אחד מחבריו להופעה במנורה לא היה שם. זה לא מקרי. בימים אלה נערך פסטיבל הפסנתר, ושוב - אף אחד מאמני ההיכל לא משתתף שם. מילא הם, אבל גם הקהל שלהם הרי לא יגיע.

והנה המסקנה: רוצים להישאר רלוונטיים? תחברו, תתחברו ותתחילו מהמוזיקה, זה לא כואב ואפילו רווחי. עומר אדם ואביב גפן ייצרו פה סנונית של אחדות שאנחנו מתחננים אליה שנים, אבל עד שלא יידעו באליטה התרבותית הוותיקה להתקרב באמת לאליטה החדשה, תרחף כאן סכנת מלחמת האחים. תקשיבו לרדיו: ישראל השנייה פה כדי להישאר, רק לגבי המספור שלה במצעד אני לא בטוח.

אין הדבר תלוי אלא בנו

חזרתי לנתוני סוף שנת 2022, שנת התמימות האחרונה בחיינו. השיר המושמע בישראל היה "אלא בי" של חנן בן ארי: "אדם לבד יכול להשתגע, להתמכר, להאשים. הלב מכעס מתפקע - ואין מי שיציל אותי".

התת־מודע שלנו הבין לאן זה הולך. אם לא לדוחות מודיעין, לפחות היינו מקשיבים לשירים.

עכשיו גיליתי שאני אשם

ח"כ בועז ביסמוט בחולצה קרועה בכנסת: ככה תיראה בספרי ההיסטוריה תמונת אילוסטרציה למלחמת אחים.

מבן גביר אין לי ציפיות, אבל צריך לומר ביושר: היו עוד 58 ח"כים, מכל קצות המשכן, אופוזיציה ובעיקר קואליציה, שיכלו להודיע שהם לא במשחק. שהם מתקזזים עם ח"כ שיושב שבעה, מגיע בחולצה קרועה ואומר קדיש במליאה.

בעצם גם אליהם אין לי טענות. הם ידעו שאם יעשו זאת, יעמדו בפני סנקציות של מפלגתם וביקורת ציבורית של בוחריהם. 

במילים אחרות, אנחנו אשמים. הם רק "נבחרי ציבור" – אנחנו הציבור. אם מישהו היה מגלה אנושיות (שלא היתה משנה במאום את תוצאות ההצבעה), היינו מענישים אותו.

ב"משחק הדיונון" יש רגע שבו המשתתפים מבינים שסכום הפרס שלהם יגדל ככל שיותר משתתפים ימותו, והם מתחילים לדחוף אחד את השני אל מותם. במקורות שלנו קוראים לזה "אבל אשמים אנחנו על אחינו בהתחננו אלינו ולא שמענו".

הביטו שוב בתמונה. האשמה עלינו.

שיר בשבוע

"הלילה לא אשכב לישון, עלית לי בזיכרון"

(החות'ים מסלסלים דודו טסה ומאפסים שעון)