סיכום שנה בלעדיהם: שנת 2024 הייתה ללא ספק בסימן ה"לא שוכחים – עד שכולם חוזרים". מדובר ב-365 ימים, אולי הארוכים ביותר שחווינו בתולדות המדינה, במהלכם אזרחי ישראל סירבו בתוקף להשאיר את החטופים מאחור.
תחנות הרדיו, ערוצי התקשורת, בני המשפחות ואזרחים רבים וטובים, התגייסו כולם במאבק על התודעה של כולנו. זאת הייתה שנה של טלטלה, שנה שבה רבים מאתנו המשיכו לפעול ולהילחם מדי יום למען שלום אחינו ואחיותינו, שעדיין נמצאים בעזה בידי האויב.
רגע לפני חגיגות השנה האזרחית החדשה, אזרחי ישראל יצטרכו לסכם שנה שלמה שבמסגרתה ננקטו מגוון רחב של צעדים: ממחאות, דרך נאומים ועד למיצגים – אשר אחד אחרי השני נחלו בסופו של דבר מפלה. לא פחות מ-100 אנשים, נשים, ילדים וילדות, עדיין שם, נמקים בשבי, ואולי כלל לא יודעים שהנה – חלפה לה עוד שנה.
סמל החטופים הפך לסמל סטטוס
בתחרויות ספורט, באירועי תרבות, על הבגדים או על המדרכה: סמל החטופים הצהוב והמעונב הפך לסימן מובהק של הזדהות עם אנשינו בעזה. אירועי ענק כמו אולימפיאדה ופסטיבלים, ואפילו סימני חג מסוימים, כמו הסופגניות שבחנויות, הפכו פתאום למעוטרים באותם סממנים צהובים – שהספיקו להיכנס בשנה האחרונה ללב של כולנו. למעשה נדמה שלא היה כמעט אירוע במהלך השנה החולפת, שבו לא הוזכרה לפחות מילה אחת או שתיים על אודות אחינו החטופים שבעזה, שעדיין מחכים.
כיכרות ישראל נצבעו בצהוב
במהלך השנה החולפת, כיכרות רבות ברחבי ישראל התמלאו בהדרגה בשלטים עם תמונותיהם של החטופים, לצד הקריאה הברורה להחזרתם. אין כמעט נהג בארץ שלא חלף השנה על פני כיכר ובה אזכור מסוים לגבי החטופים, שעדיין בשבי. נדמה כי הדבר הפך בשלב מסוים אף לחלק משמעותי בצביון של לא מעט ערים בארץ, אשר תושביהן בחרו באמצעות הכיכרות שבהן, להציב אות להזדהות עם משפחות החטופים.
תסמונת הכיסא הריק
סממן נוסף שבלט השנה כאקט להעלאת המודעות לנושא השבת החטופים, הוא ללא ספק הכיסאות הריקים המסמלים את חסרונם. אותם כסאות ריקים, לעיתים מלווים בתמונותיהם של החטופים, הוצבו במגוון רחב של מקומות ואזורים ברחבי הארץ – במטרה ברורה להזכיר את אלו שעדיין מוחזקים בידי חמאס. על גבי כיכרות, במרכזים עירוניים או אפילו סתם ברחוב – הכיסאות הללו נותרו נטועים ומחכים לחזרתם, ולהתיישבותם מחדש של החטופים בארץ.
מחאות, הפגנות, וחסימות צירים
נושא שנוי במחלוקת אך בולט מעין כמותו, היה ההפגנות והמחאות שנערכו ברחבי הארץ בשנה החולפת. בכיכר החטופים, אך לא רק, התייצבו מדי שבת בערב ובמועדים נוספים, אזרחים שביקשו להחזיר שוב ושוב את נושא החטופים לסדר היום.
בעזרת אמצעים שוני, אזרחים רבים לצד משפחות של חטופים (וגם חטופים שכבר חזרו מהשבי) – קראו יחדיו לממשלה ולאזרחים, שיפעלו להשבת יקיריהם. בין היתר נערכו השנה צעדות ומחאות ענק בתל אביב, בוצעו חסימות כבישים, הוצתו מדורות, רוססו כבישים – והוצבו במות, שעליהן נאמו אזרחים למען השבת החטופים ארצה. בחלק מהעצרות נכחו אף שרים, אומנים ודמויות מוכרות אחרות.
מיצגי אומנות ומחאה
עוד תופעה שהפכה לנפוצה במיוחד בשנת 2024, היא מיצגי האומנות והמחאה שהקימו אזרחים ברחבי המדינה, על מנת להעמיד את נושא החטופים במרכז השיח הציבורי. במסגרת הזו, נוצרו מגוון רחב של מיצגי אדם ופסלים.
הוצבו פריטי יום-יום בעיצוב מחודש ומחאתי (כדוגמת חולצות צהובות), הוקמו מבנים (כדוגמת מנהרה להמחשה באורך 30 מטרים), תואמו שיירות רכבים ואף הוצבו לפידים לזכר הנרצחים במלחמת "חרבות ברזל
