הוריו של רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל: "הוא נלחם על חייו עשרות פעמים"

רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל נפטר בשבוע שעבר מפצעיו, לאחר שנפצע 417 יום קודם לכן, כשנלחם ב־7 באוקטובר. בבוקר שמחת תורה הגיע בריף, חובש קרבי בדובדבן, לכפר עזה יחד עם צוותו. הם נלחמו בגבורה מול מאות מחבלים. אחד המחבלים ירה במפקדו, ובריף זחל תחת אש לחלץ ולטפל בו, אז פגעו בו 13 קליעים שפצעו אותו קשות. 

בריף המשיך לתפקד אחרי שנורה. לאחר שהמפקד שלו נפל הוא לקח פיקוד, ריכז את הפצועים וטיפל בהם. הוא טיפל גם בעצמו, ועצר את עורקי איבריו המדממים עם שני חוסמי עורקים. רק ארבע שעות לאחר מכן הגיע חילוץ לקחת אותו ואת הפצועים האחרים לבתי החולים.

בריף הובהל לבית החולים כשהוא בהכרה, אך ברישומים של היחידה הוא היה בטעות ברשימת החללים. המבשרים כבר היו בדרכם להוריו, ששהו באותה שעה בארה"ב, אך למרבה המזל האחים שלו מצאו אותו בבית החולים שיבא והודיעו להוריהם שהוא בחיים, כמה דקות לפני שדפקו המבשרים בדלת.

"בחיים" זו הגדרה מחמיאה למצב שבו הגיע בריף לשיבא. הוא נורה בכל חלקי גופו - בכבד, בחזה, בעמוד השדרה, ברגליים, בידיים, כדור אחד אפילו חדר מהלסת ועצר במוח, ובנס לא פגע במוקדים חיוניים. חלק מהקליעים נותרו בגופו, חלק עברו אותו וחלק הוצאו בניתוחים ונשמרו במבחנות. "הוא היה על סף מוות עשרות פעמים", מספרת הייזל, שהיא ובעלה לא משו ממיטת בנם מאז שנחתו בארץ. בני הזוג לא מפסיקים לספר כמה מסור היה הצוות הרפואי וכמה מאמצים הושקעו בבנם. בריף שרד 417 יום בניגוד לכל התחזיות. "כל פעם הגיע אלינו רופא שהסביר לנו שהוא לא מבין איך הבן שלנו חי, כי אלו מדדים של אדם מת. אבל לא רק שהוא היה חי, הוא היה בהכרה. מובן שנעשו מאמצי־על להילחם בסכנות. הוא חלה עשרות פעמים, חטף זיהומים, פטריות, אלח דם, דלקות ריאות חוזרות. הבאנו את המומחים הכי טובים בעולם, מומחה לכבד, תרופות נגד פטריות, נגד זיהומים, והוא ניצח שוב ושוב", מספרת אמו, עדיין מתפעלת מהכוחות של בנה.

"הוא דיבר עם העיניים"

הבן שלכם המשיך להילחם תחת אש כשהוא פצוע קשה. אתם הכרתם את הצד הזה אצלו?

"כן, תמיד הוא היה מאוד קול, רגוע, יציב. זה לא הפתיע אותי", עונה הייזל. דוד מוסיף: "הוא זכר כל מה שקרה בשעות הקרב ואמר לנו 'קוראים לי גיבור, אבל מה עשיתי? נלחמתי בסך הכל ארבע שעות'. הוא לא חשב שמה שהוא עשה היה מדהים. כל כך רצינו שזה יהיה הוא שיספר את הסיפור שלו, שהוא ישרוד, ושלא אנחנו נצטרך להיות הקול שלו. עד הרגע האחרון, עד הנשימות האחרונות שלו, קיווינו שכמו שהוא עשה עשרות פעמים במהלך השנה הזאת, גם עכשיו הוא יתגבר".

דוד, מה עבר עליך בשנה הזאת?

"היו הרבה עליות ומורדות. לא ידענו בדיוק מה יקרה, אבל נאחזנו בטוב. כל פעם שנכנסנו לחדר ראינו שהוא עדיין נושם, שיש דופק. הרבה פעמים הוא לא יכול היה לדבר עם הפה, אבל הוא דיבר עם העיניים. לפעמים הבנו מה הוא אומר ולפעמים לא, אבל הוא היה איתנו. הוא המשיך להתפלל כל הזמן הזה. בפעם הראשונה שהוא הניח תפילין ואמר 'ברוך מחיה המתים' הוא התכוון לעצמו".

הראיון המלא ביום שישי ב"ישראל השבוע".