במלאת 38 שנים לנפילתו של רון ארד בשבי, פרסמה היום (רביעי) אשתו תמי ארד פוסט נוקב ומרגש שבו היא מתייחסת לנפילה, לשנים שעברו מאז, ולמציאות הכואבת בה עשרות חטופים ישראלים מוחזקים כיום בעזה. בפוסט, תמי מביעה את כאבה על האובדן, את תחושת ההפקרה שנמשכת גם כיום, ומביעה ביקורת חריפה כלפי מקבלי ההחלטות בישראל, שלדבריה זנחו את ערך הערבות ההדדית.
"38 שנים אחרי נפילתו של רון בשבי, חי, מתגעגע, חולם לשוב הביתה... למשפט הזה כידוע לא רק שאין סוף טוב, אין לו סוף". "בימים ההם הדרג המדיני קבל החלטה שגויה. אז עוד לא נולדה קונספציית ההפקרה במודע. משך שנים נעשו ניסיונות 'לתקן את השגיאה', הושקעו מאמצים עליונים בחיפושים אחרי רון אבל התוצאה הטרגית לא השתנתה. רון לא נמצא".
"לפני כעשור אברה מניגיסטו ננטש בעזה. הציבור בישראל נותר אדיש, מקבלי ההחלטות לא חשבו שהם צריכים להתאמץ להחזיר אותו או את הישאם א-סייד, שני פגועי נפש, אזרחים סוג ב', שלא לומר האתיופי והבדואי".
"ב-7 באוקטובר 2023, נפלו השמיים. 250 תינוקות, ילדות וילדים, נשים וגברים, חיילות וחיילים נחטפו לעזה במקביל לטבח מבעית שביצע החמאס בעוטף. מעטים העלו אז בדעתם שב-7 לאוקטובר 2024, 101 מהחטופות והחטופים יהפכו לאברה והישאם מנקודת המבט של ממשלת ישראל".
"בבוקר ה-7 באוקטובר, סיגל בסוף החודש התשיעי להריונה, הסתגרה בממ"ד עם שלושת ילדיהם בניר עוז. דולב, חובש בהכשרתו, יצא מהבית להעניק סיוע רפואי לחברים שנלחמו על הבית. כשמונה חודשים האמינו בני משפחת יהוד שדולב נחטף לעזה כמו אחותו ארבל. בתחילת יוני התברר שדולב נרצח ב-7 באוקטובר".
"רק לפני שנה מי יכול היה להעלות בדעתו שראש ממשלת ישראל יטרפד את העסקה שהוא עצמו יציע, ושתפילות לשחרור החטופים בראשות רעיית ראש הממשלה יהפכו לזרוע היחידה של העשייה המדינית למען שחרורם". "מי יכול היה להעלות בדעתו שה'ביחד ננצח' יהפוך ל'ביחד בלי החטופים' ומי יכול היה להאמין שערך פדיון שבויים יהפוך לפולמוס פוליטי שנקשר לסמולנים".
"אנחנו, משפחתו של רון זוכרים את התקופה שבה ערבות הדדית לא נחשבה מילה גסה. להיפך. הרגשנו כל השנים את התמיכה של הציבור הרחב. מעולם לא נתקלנו במגדפים ויורקים, במזלזלים ושונאים. גם אם הבנו בחלוף השנים ששבויים הם נטל על כתפי המדינה, הרגשנו שההחמצה של רון נוגעת לליבו של כל ישראלי באשר הוא. ימני או שמאלני, חילוני או דתי".
"רון מונצח במיזמים שונים בארץ מבלי שהיינו כמשפחה מעורבים ביוזמות. לתחושתי זה קרה כי ההיעלמות של רון לא התקבלה אף פעם כגזירת גורל. מי שהנציח את רון הנציח את שבריריות חייו של השבוי כתמרור אזהרה".
"טקסים וימי אבל לא יכפרו על הפקרת החטופים. אין דרך אחרת להחזיר את כולם אלא בעסקה מהירה". "מי שיפר את הברית שבין המדינה לאזרחיה, מי שיקרע את חוט השני מהרקמה המיוחדת המחברת את חלקי החברה הישראלית, שלא יופתע כאשר מדינת ישראל תתרוקן מטובי בניה ובנותיה, ממדענים רופאים ואקדמאיים, מאנשי הייטק, משכבה של צעירים, שהיום עוד נושכים שפתיים, נושאים בנטל בסדיר ובמילואים, במקומות עבודה חיוניים למשק, ומחזיקים על כתפיהם הצרות את ראשה של המדינה מעל המים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו