הרש גולדברג-פולין, שנחטף ב-7 באוקטובר וצה"ל השיב את גופתו ארצה בשעות הערב ביום שבת, יחד עם חמישה נוספים, הובא היום (שני) למנוחות בהר המנוחות בירושלים. אלפים ליוו את מסע הלוויה של גולדברג-פולין, שיצאה מבית המשפחה בשכונת קטמון, דרך שכונת רסקו ועד להר המנוחות כשהם נושאים דגלי ישראל ומרימים שלטים עם תמונתו של הרש ז"ל.
רייצ'ל, אמו, ספדה לו באנגלית: "איך מכל האימהות בכל העולם, אלוהים בחר לתת את הרש דווקא לי? מה עשית בחיי הקודמים שזכיתי במתנה כזאת נפלאה? בוודאי זה היה משהו מופלא".
"מודה לאלוהים שנתן אותו דווקא לי"
היא סיפרה איך צפתה עם בנה בסרט דוקומנטרי על צעירים שמתו מוקדם. "הרש אמר לי אז: 'איך זה שכל מי שמת צעיר, תמיד חכם ומצחיק ונפלא? למה אף אחד לא אומר: הוא היה נחמד, אבל -' הרש לא היה מושלם, אבל הוא היה הבן המושלם שלי. ואני כל כך מודה לאלוהים שנתן אותו דווקא לי. אני רוצה לעשות 'הכרת הטוב' ולהודות לאלוהים שנתן לי את המתנה המושלמת שהיא הרש. במשך 23 שנה היה לי הכבוד האדיר להיות אימו. הלוואי שזה היה נמשך קצת יותר זמן".
רייצ'ל המשיכה ונפרדה ממנו בדמעות: "הרש, בכל החודשים האלה, הייתי כל כך מודאגת בכל חלקיק שניה בכל יום", אמרה בהספד לבנה. "זה היה יגון כל כך מיוחד שלא חוויתי מעולם. ניסיתי בכל הכוח לדחות את הגעגוע אליך, כי זה, ידעתי, ישבור אותי. אז ביליתי את 331 הימים באימה מוחלטת. זה חנק אותי ושרף את ליבי".
האם הזכירה את חברו של הרש, ענר שפירא שנרצח במיגונית ליד קיבוץ רעיםואמרה כי היא מתנחמת ששפירא והרש מתאחדים כעת. "בין היגון הבלתי יאמן, האימה והחרדה, היינו בטוחים שאתה חוזר אלינו הביתה, בחיים. אבל זה לא קרה. עכשיו אני כבר לא צריכה לדאוג לך. אתה כבר לא בסכנה. אתה עם ענר (שפירא) יפה התואר. אני בטוחה שתפגוש את סבא וסבתא שלי, שיאהבו אותך. שוב תשחק עם סבא שח-מט. עכשיו אני מודאגת לגבינו, איך נחיה את שארית חיינו בלעדיך? אני מתנחמת בעובדה שאתה עם כרמל, עדן, אלמוג, אורי ואלכס".
עוד אמרה: "אני שולחת לכל משפחה שאיבדה את יקיריה את אהבתי הכנה. אני חושבת שכולנו עשינו כל מה שאנחנו יכולים. זה היה כל כך קרוב, אבל זה לא היה יכול לקרות לעולם. השישה היפהפיים האלה שרדו יחד, ומתו ביחד - ועכשיו נזכור אותם ביחד לנצח".
"לנצח תהיה ילדנו הנצחי"
"תמיד תהינו איך תהיה כשתהיה גדול, אבל עכשיו לנצח תהיה ילדנו הנצחי", בכתה רייצ'ל. "תישאר לנצח היפה הנצחי, הצעיר לנצח. הצלחת לדחוס לתוך חייך הקצרים הרבה זיכרונות. קראת, למדת, הקשבת, חגגת. אפילו התאהבת. הקסמת כל מי שאי פעם דיברת איתו. קידמת אהבה ושלום כמו שרק צעיר אידאליסט פעור עיניים יכול. מעולם לא הרמת עליי את קולך. תמיד דיברת אליי בכבוד".
רייצ'ל נזכרה ביום 7 באוקטובר וסיפרה: "כשכתבת לנו מהמיגונית, הרגע איבדת את ענר ואת ידך. כתבת לנו 'סליחה'. כי ידעת כמה קשה יהיה לנו בלעדיך. עכשיו אינך. אני מבקשת את סליחתך. אם היינו יכולים לעשות משהו כדי להציל אותך, אני מתנצלת".
לציבור הרחב, למי שהגיע ללוויה ולמטה המשפחות שליוו אותם, אמרה רייצ'ל: "ליוויתם אותנו במשך 11 חודשים. אבל אני אני מתחננת מכולם, אל תעזבו אותנו עכשיו. הרש, ממך אני מבקשת שתעזור לנו לשרוד ולהיות חזקים. תעשה מה שאתה יכול כדי שהאור שלך יאיר עלינו. אתה תהפוך להיות הכוח הנסתר שלנו. ילד מתוק, לך עכשיו אל המסע שלך. סוף סוף אתה חופשי. אוהב אותך ואתגעגע אליך בכל רגע בחיי".
אביו, ג'ון, ספד לבנו: "הרש תמיד השתמש בחוכמה שלו. הוא היה אהבתי. כשהוא היה בן שבע סיפרנו לו שאנחנו עושים עלייה. אמרנו לו שהשם 'הרש' יהיה קשה לישראלים, ושאלנו אם ירצה להחליף או אולי כינוי. הוא אמר בביטחון 'אני הרש, והישראלים יתמודדו'. "הרש, אני מצטער. אנחנו מצטערים. אנחנו נכשלנו, אתה לא נכשלת. אתה היית דוחף חזק יותר, אנחנו נדחוף כדי שהמוות שלך ושל כל החיילים לא יהיה לשווא. נחזיר הביתה את החטופים הנותרים. קיבלנו אלפי הודעות סליחה ועוד לא אבדה תקוותנו. החיים שהיו לנו איתך היו ברכה ועכשיו נעבוד כדי שהמורשת שלך תהיה ברכה. אני אוהב אותך", אמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו