הילדים לא איבדו תקווה לרגע: פרחאן חזר בזמן ללוות אותם ביום הראשון ללימודים

היינו באמצע החזרות אחרונות של הלהקה המוסיקלית העירונית רהט לקראת המופע הסוגר את הפסטיבל הראשון מסוגו בעיר הבדואית הגדולה בחברה הערבית, כששמענו את שאגות השמחה מחוץ לאולם. קאיד פרחאן אלקאדי חופשי אחרי 326 ימים בשבי.

צהלה באולם. חצי עיר נמצאת בשערי הכניסה לבית החולים סורוקה, והחצי השני מעמיסים מתנות בדרך למשפחתו של פרחאן. מזמן לא ראינו שמחה אמיתית כל כך, שמחה טהורה שבאה מהלב, שמחת חינם לשמה.

רבים הכירו את קאיד פרחאן אלקאדי דרך תמונות וכתבות, דרך עצרות ותהלוכות שנערכו למענו ברחבי הארץ, מצפון לדרום, על ציר רהט-תל אביב-ירושלים. אך עבור אלו שראו את פניו לא רק בתמונות, אלא חיו את המציאות הקשה של היעדרו - בני משפחתו הקרובה - החזרה שלו הביתה היא הרבה יותר מסתם אירוע משמח.

לאורך כל התקופה הזו, הילדים הקטנים של אל־קאדי לא איבדו את התקווה לרגע. הם האמינו בכל ליבם שאבא שלהם יחזור הביתה בזמן ללוות אותם ביום הראשון ללימודים, להחזיק את ידם ולהוביל אותם אל סף הכיתה.

אך השמחה מהולה גם בעצב. העיר רהט ספגה מהלומה מאוד קשה מהרציחות בשבוע האחרון. האם זה מה שמגיע לעיר הבדואית הגדולה בחברה הערבית בישראל? אני מאמין שהמשטרה והמדינה לא מעוניינים לראות עיר בסדר גודל של רהט כושלת.

שחרורו של אל־קאדי מביא הרבה נחת בימים קשים אלה, ומעורר תקווה. גם לאחר 326 ימים, צריך להמשיך עם התפילות במסגדים, בבתי הכנסת ובכנסיות ביתר שאת. אני מתפלל לשלום חטופינו וחיילנו, תעשו את המיטב ותזכרו תמיד שיש לכם אהובים שמחכים לכם בבית ושמחתם לא תהיה שלמה עד שכולכם תשובו בשלום.