פתאום בחירות זה דבר טוב?

הקריאה לקיום בחירות היא בעצם קריאה לעצירת המלחמה, או להפיכתה לבלתי לגיטימית. זו קריאה שערורייתית, חסרת אחריות ומסוכנת. זה בסדר גמור לחשוב שהממשלה גרועה, זה גם בסדר להסתמך על סקרים כדי לקבוע שלקואליציה הנוכחית אין תמיכה ציבורית - למרות שהחישוב הזה מתעלם בנוחות מהמנדטים של גנץ.  

אבל מעמדו הציבורי של ראש הממשלה, גם אם לדעת הפרשנים הוא בשפל, לא מצדיק דרישה לבחירות באמצע מלחמה, וזה לא משנה אם מוסיפים לבחירות האלה את שם התואר "בזק". בחירות זה בחירות, על כל מה שמשתמע מהן: קמפיין, ויכוחים, טינופים, הבטחות, הפרת הבטחות, והרבה דם רע.

וזה מצחיק לראות איך לפני כמה רגעים תיארו פה כ"אטימות" וכ"ראש בקיר" את ההתעקשות של חלקים בקואליציה לקיים את הבחירות המקומיות במועדן, ואיך עכשיו מתחילים להנהן בהסכמה לרעיון להקדים את הבחירות. באחד הפרסומים שחלפו מול העיניים - וכבר קשה לעקוב איזה ענף של איזו מחאה ומטעם איזו עמותה או מטה מייצרים את המסרים האלה - יכולתם לקרוא את הסיסמה: "יחד. מחדש. נתרפא. נתאחד. בחירות עכשיו". אני לא חותם על סדר המילים, אבל הפרינציפ ברור.

גנבו להם את הפילוג

אה-הה. מערכת בחירות עכשיו, זה בדיוק מה שיביא את הריפוי והאיחוד. אני מתקשה להאמין שהעומדים מאחורי הקריאה הזו, ומי שמפמפמים אותה בחשבונות האישיים שלהם ברשתות החברתיות, מאמינים שהצפת הקיטוב הפוליטי בעיצומם של ימים אלה ממש תביא עוד משהו זולת מתח, סכסוך ועצבים. כבר שכחנו איך כעסו פה על בנימין נתניהו ש"גורר את המדינה לעוד סבב", והאשימו אותו בשסע, בפילוג ובסכסוך על כך שהוא "לא משחרר". אבל עכשיו, כשהסקרים מנבאים לו הפסד, זה בגדר מעשה של איחוי שברים וחיבוק קבוצתי לגרור את המדינה לבחירות.

ההרגשה היא כאילו מי שהוציא את הקריאה הזו, לא מצליח להתאושש מסוף עידן 6 באוקטובר. כאילו "גנבו לו את הפילוג". באה מלחמה ומוטטה את קיר הגבס של קפלן. אף מילואימניק לא סירב, הממשלה לא גילתה ש"אין לה צבא" כפי שהבטיחו בטוויטר של המחאה, יחידות השדה, האוויר, הים והמודיעין גדושות תל-אביבים ומתנחלים, דתיים וחילונים, ביביסטים ורל"ביסטים, חבוקים ואוהבים כפי שמעולם לא היו. יאיר גולן מתקשה להתאושש מההלם: לא רק שהמתנחלים הם לא השטן, אלא שהישראלים גילו את פניה היפים של הציונות הדתית.

זה מצער שהיה צריך מלחמה כדי להפריך את נבואות הזעם על התפוררותה הטוטאלית של החברה הישראלית, אבל העובדה היא שכבר הרבה שנים לא שררה פה כזו אחדות, כזו סולידריות, כזו ערבות הדדית. וזה מעורר סקרנות, וגם קצת רחמים, לראות את האומללים שעדיין עסוקים בלנבא לנו מלחמת אזרחים ביום שהמלחמה תיגמר.

מה יכול להרוס את הרגע הנדיר הזה של לכידות חברתית? ניחשתם נכון, בחירות. וזה מה שמעורר את החשד, רק חשד, שמאחורי הקריאה טובת הלב ל"יחד. מחדש. נתרפא. בחירות", מסתתרת דווקא כמיהה הפוכה: רצון להחזיר אותנו לרחובות, לתסיסה, למריבה, לשסע, לקונפליקט, ולקריאה האיומה ההיא למרד, לסרבנות ולרילוקיישן - רק כדי שאפשר יהיה לצווח אל תוך המיקרופונים באולפנים ובכיכרות ש"נתניהו מפלג את העם" ו"זהירות! שנאת חינם". 

וכיוון שאנחנו שקועים במלחמה, אני מרשה לעצמי להוסיף עוד חשד, רק חשד. שבחירות - ודי בקריאה ציבורית או תקשורתית לבחירות - ישמשו הוכחה ניצחת בידי אלה הטוענים שנתניהו מושך את המלחמה - רק כדי למנוע בחירות. היא מבצבצת שוב בשולי השיח הציבורי, אותה עלילת דם: נתניהו יגרור אותנו למלחמה מסיבות פוליטיות, הם איימו ערב הבחירות הקודמות, ועכשיו הם קובעים: נתניהו יאריך את המלחמה מסיבות פוליטיות. אבל הנה מה שבאמת מפריע להם: הלם המתקפה שוכך. דעת הקהל כועסת על נתניהו - אבל זזה ימינה. בתרחישים מסוימים, הוא עוד עלול לשקם במשהו את מעמדו בדעת הקהל. הוא כבר קם יותר מפעם אחת כעוף החול מחורבות אלקטורליות.

הזמן משחק לרעתם

יותר גרוע: צה"ל אמנם לא מימש את יעדיו הבומבסטיים והמוצהרים, אבל הוא בהחלט בדרך לשם. עזה חרבה. ישראל אולי לא השיגה תמונת ניצחון, אבל בעולם הערבי מסתכלים על חורבותיה של עזה ומבינים מה שצריך להבין. הדרך עוד ארוכה, אבל אבוי, לעם ולחיילים יש סבלנות. אם לא יבלמו את צה"ל בטיפשות כמו בשיא המומנטום של מלחמת לבנון השנייה - יכול להיות ניצחון.

ואולי, אולי, זה מה שמפחיד את הקוראים לבחירות. חלק מהם, לכל הפחות. כשהם אומרים שנתניהו מושך את המלחמה בכוח כי "הזמן משחק לטובתו", הם בעצם מודים בכך שהזמן משחק לרעתם. זו הסיבה שחוץ מלקרוא לבחירות ולהתלונן שנתניהו מתחמק מלדבר על היום שאחרי - לא תשמעו אותם מסבירים מה הם יעשו במנדט שיינתן להם. מה בעצם על הפרק? נסיגה מלאה מעזה? העברת השלטון ברצועה לפת"ח? הסכם מדיני עם הרשות הפלשתינית? פינוי יישובים ביהודה ושומרון?

אני מתקשה לראות איך מערכת בחירות שתעמיד את השאלות האלה במרכזה, תייצר פה ריפוי, אחדות, שיקום והבראה של החברה. אבל אני כן יכול לראות איך עצם הדיון על בחירות יעצור את המומנטום הצבאי, יציג כל החלטה אסטרטגית כתכסיס פוליטי, יעמיד את הלגיטימציה של הלחימה בסימן שאלה - ויציף מחדש את שאלת הנאמנות הצבאית לממשלה. ואם היה צריך לסרב לציית ל"ממשלת הדיקטטורה", אז קל וחומר שצריך לסרב לציית לממשלת "מלחמת השולל". מה יש לומר? ביחד. נתרפא. מחדש. בחירות. רואים. לכם.