כשאבא של דורון טען שאת נרות חנוכה תדליק המשפחה במלון ולא בקיבוץ יפתח, כולם היו בטוחים שהוא מתבדח. "כשהגעתי לאחרונה לקיבוץ כדי לקחת בגדי חורף, אבא שלי ביקש שאביא איתי את ההגדות של פסח. עכשיו אף אחד לא צוחק כי זה כבר לא נראה מופרך", אומרת דורון.
דורון (42), מעצבת תקשורת חזותית ובעלת עסק "GOLD - JOJOBA" למוצרי קוסמטיקה; יונתן (43), בעל חברת פרסום ושיווק דיגיטלי; רני (12); טומי (11); לני (6) והכלבה לוקה.
"בבית היה מוזר," ממשיכה דורון. "היה איתי חבר כיתת הכוננות עם נשק, שביקש שלא אדליק אורות כדי שלא יראו אותנו מהצד השני של הגבול. מהמטבח אמנם רואים את החרמון, אבל מהצד השני נראות עמדות של חיזבאללה בלבנון".
"למרות זאת לא חיינו בפחד וכל בוקר יצאתי לריצה במטעים. עכשיו אנחנו לא יודעים מה יקרה ואיך נחזור. צה"ל כותש את עזה, אבל הירי מלבנון לעבר היישובים בצפון הופך לשגרה שמזכירה את מה שהיה בעבר בדרום הארץ".
מעבר לפינוי מביתם, דורון ויונתן מרגישים את הפגיעה גם בפרנסה מאחר ששניהם עצמאים. "בחודש הראשון הפעילות בעסקים של שנינו הופסקה לחלוטין", אומר יונתן. הילדים היו בלי מסגרות, כל היום היינו איתם והמוח היה טרוד. כבעל עסק אתה מחפש עצמאות, ומתווה הפיצויים לא תמיד ברור".
דורון מספרת: "לשותפה שלי, עיינה, ולי יש סטודיו בקיבוץ וכאן נאלצנו לאלתר. המוצרים שלנו מונחים כעת בשני מחסנים שמוצבים בבית הכנסת של המלון ומשם אנחנו מוציאות את המשלוחים.
"המצב הזה הזוי, כאילו אנחנו חיים ביקום מקביל. אין לנו מושג איך לנהל את החיים שלנו כי אין ודאות בשום דבר. אנחנו לא יודעים מתי נחזור, לאיזה מצב ביטחוני, ומה יקרה בצפון. הילדים שלנו רוצים בהירות והם רואים שאין לנו תשובות עבורם. זה מכניס לחיים שלהם חוסר ביטחון ומתח. לפני כמה ימים טומי שאל אותי אם אתן לו להיות לבד בבית כשנחזור".
במה אתם נתלים בימים אלו?
"בקהילה המקסימה של הקיבוץ, שנמצאת איתנו במלון. הארוחות המשותפות בחדר האוכל מחזירות אותי לילדות ולימים שלפני ההפרטה. אני רואה את הקיבוץ של פעם, והתחושה היא של חלוציות".
משפחות שמעוניינות לשתף את סיפורן ב"ישראל היום" יכולות לפנות למייל TalA@IsraelHayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו