ביום שישי האחרון, זמן קצר לפני כניסת השבת, דב ותהילה כהן משדמות מחולה שבו לביתם מהלווייתו של אלחנן אריאל קליין, בן המקום, שנרצח יום לפני כן בפיגוע בשומרון. בזמן שהם היו עסוקים בהכנות לשבת, שני אנשי צבא עמדו בכניסה ובישרו להם שבנם, רס"ן יהודה נתן כהן, מ"פ בסיירת גבעתי, נהרג בקרב בצפון רצועת עזה.
שדמות מחולה שבבקעת הירדן הוא יישוב שמורכב מבני הציונות הדתית. 143 משפחות, 680 תושבים. מאז תחילת המלחמה לא נשמעו בו אזעקות - אבל המוות הגיע לבקר, ויותר מפעמיים. ביום ראשון התבשר היישוב האבל שגם הרב נערן אשחר, מישיבת ההסדר "שדמות נריה", נפטר אחרי שנפצע אנושות בהתהפכות טנק בצפון.
"אני מרגישה שמותם לא היה מקרי", אמרה אתמול יסכה, אחותו של רס"ן כהן. "יש ביישוב חיבור לארץ ולתורה, שמוביל ישירות למסירות אין קץ ולהגנה על המולדת".
ראשונים לקרב
מספרים בשדמות מחולה שהשלושה שנהרגו היו יכולים לסיים את שירותם הצבאי - אבל זו לא הייתה אפשרות מבחינתם: ליהודה ז"ל (25) רצו להוריד פרופיל בגלל בעיות שמיעה, והוא הגיע עד למח"ט גבעתי. אלחנן ז"ל (29) היה אמור להשתחרר ממילואים, אבל הוא דרש להישאר עם חבריו. ונערן ז"ל (33) תרם כליה לפני ארבעה חודשים והיה פטור משירות - אבל כשפרצה המלחמה הוא הגיע עד לראש מערך ההשתלות כדי לקבל אישור להצטרף לחזית.
"נערן היה נשמה ענקית", מספר יהודה טרופר, אחיו של השר חילי טרופר, המתגורר ביישוב. "הוא ניגן לילדי הגן, ובאותה המידה התחבר גם למבוגרים. באחת מהשבתות הזמינו אותו המבוגרים שיבלה איתם. בערב שבת הוא ניגן להם, למחרת העביר שיעורים ובאחת השיחות דיבר על המוות. צוציק בן 33 משוחח עם בני 60 פלוס על המוות. אנשים יצאו נפעמים, כל כך צעיר וכל כך עמוק. אני, שמבוגר ממנו ב-20 שנה, הרגשתי שזו דמות שצריך ללמוד ממנה".
הרב אשחר השאיר אחריו אישה ושני ילדים. אלחנן השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים. הוא נולד וגדל בשדמות מחולה, אבל לאחר החתונה עבר להתגורר ביישוב הקהילתי־דתי ענב שבשומרון.
"לפני שנה וחצי אלחנן עשה קו כמילואימניק", מספר מנחם צור, מנהל היישוב שדמות מחולה. "הוא היה בנסיעה מנהלתית, ובין גבעת אסף לבית אל הוא זיהה פיגוע מול עיניו. מחבל עם סלע הגיע לרכב שישבה בו אישה, שבר את החלון וניסה לפתוח את הדלת. קליין הבין בתוך שבריר שנייה מה קורה - וחיסל את המחבל. הוא קיבל אות הצטיינות ממפקד האוגדה".
"יהודה נלחם בראש מורם"
שדמות מחולה הוא יישוב צנוע עם אנשים מיוחדים. רס"ן יהודה כהן היה לוחם סיירת נועז, שמיעט לספר על מה שעבר. אחרי שהוקפץ מהבית ב-7 באוקטובר, הוא וחייליו לחמו בגבורה בקיבוץ נחל עוז והצילו לא מעט תושבים. כשבמשפחה שאלו מה עשה, הוא ענה: "שמירות".
רק לאביו של גיסו עמיחי, מנחם אנסבכר - שהיה מפקד התצפית בקרב הקשה בתל סאקי במלחמת יום כיפור - יהודה סימס ב-13 באוקטובר. "רק אחרי שנרגעו הקרבות התחלתי לנסות לעכל", כתב לו, "ושם הרגשתי את עוז הרוח ואת הגבורה שלכם לפני 50 שנה מחלחלים לתוכנו. שנזכה להמשיך את שרשרת הדורות בצורה ראויה".
משפחתו מספרת שהושפע מההיסטוריה, ובעיקר מתקופת השואה, שעברה בסיפורים המשפחתיים. "הוא היה גאה להיות לוחם", אומרת אחותו ורד. "ממש הורגש אצלו שדורות שלמים שחלמו על ארץ ישראל יושבים על כתפיו - וכך יצא לקרב. מנחם אותנו שהוא נלחם בראש מורם".
המשפחה לא יודעת איך יהודה נהרג, אבל הוריו של סגנו, שביקרו בביתם, הראו להם מסרון ששלח בנם, הנלחם כעת ברצועה: "יהודה הציל את כל הפלוגה במוות שלו, לא מילימטר פחות". אנשים המשיכו להגיע לבית משפחת כהן ולספר על הלוחם הגדול שעזב. אמו תהילה אמרה שעם כל הכאב - הם ימשיכו בחייהם, אבל היה לה חשוב להוסיף: "בערב שמחת תורה דיברתי עם בני על דברים שהטרידו את כולנו, ולכן בוער בדמי שלא נחזור לאותו המקום.
"המנהיגות שלנו מאכזבת בדרך שהיא מובילה, והמלחמה הזו נותנת אפשרות לבצע בירור לאומי ולהבין מיהו האויב האמיתי. אנחנו חייבים להתקדם. אם בסיום הקרבות עולם כמנהגו ינהג, זה יהיה פספוס עצום".
ביציאה מבית משפחת כהן עמדה חוברת זיכרון. באחד מהדפים הופיע שיר שכתב ינון אליה תומר מימון, גיסו של רס"ן כהן ז"ל:
"בשדמות מחולה אין אזעקות
בשדמות אין טילים או התרעות.
בגלל זה בשדמות לא שמעו
שהגיע המוות לדפוק פה על חלונות"
"יהודה, נערן ואלחנן מתו מתוך מסירות אין קץ למולדת"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו