הצפון תחת אש: התאילנדים ברחו - ותיקי המושבים חזרו ללולים

מסע בין הלולים במושבי הצפון הסמוכים לגבול מגלה שהמושבניקים נשארים כדי להציל את המצב • העובדים נמלטו, הממשלה נרדמה, והחקלאים זקוקים לידיים עובדות • בין ביצה לפצמ"ר מייחלים המתנדבים, התושבים הוותיקים ממושבי הצפון, לניצחון גם מול חיזבאללה: "לא נישאר פה במצב הזה"

המתנדבים בבית השיטה בלול מרגליות ,  אייל מרגולין\ג'יני
המתנדבים בבית השיטה בלול מרגליות. צילום: אייל מרגולין\ג'יני

בכביש שעולה למושב מרגליות הסמוך לגבול לבנון מחסום צבאי. "אתם נכנסים לציר אדום", נכתב בשלט. החיילים מביטים בנו במבט מוזר. שלא כמו בשגרה, הכניסה מבוצרת בעמדות ירי והגנה. הסיבה: הכפרים חולא ומרכבה שבלבנון חולשים על רוב שטחי היישוב. "אנחנו חשופים לנ"ט", מסביר לנו יו"ר המושב, איתן דוידי.

אחד החיילים רץ אלינו, "משוגעים, יש התרעת נ"ט, אתם חשופים, תעופו מכאן!". שנים אני מכיר את דוידי, עברנו מלחמות יחד, הפעם הפחד פועם בו חזק מתמיד. בכל כמה שניות הוא מתריע בפניי: "סע מהר", "אתה שאנן, אנחנו חשופים", "תיסע מכאן, תוריד אותי ותצאו מהיישוב - אל תסתובב, תעשה רברס ותצא".

בכל יום הוא אוסף עם עשרות מתנדבים את הביצים מהלולים. מדובר בספק הכי גדול של צה"ל. "אחים למשק", קוראים עכשיו למי שהובילו את המחאה נגד הרפורמה המשפטית. עמיקם סבירסקי, לשעבר יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות וחבריו מבית השיטה, כבר מזמן פנסיונרים, מתייצבים בכל בוקר למשמרת סיוע. "התאילנדים ברחו מזמן", מסביר דוידי, "אחד הלולים נפגע ושניים מהתאילנדים נפצעו. פועלים לא מוכנים לבוא לכאן. אנחנו זקוקים לידיים עובדות".

דוידי סמוך למרגליות, צילום: אייל מרגוליןג'יני

"אם אפשר לעזור אז עוזרים", אומר חיים בן זאב מרמת צבי, שהחזיק לול במשך 25 שנים. "אנחנו לא מתרגשים. הילדים דורשים שאעדכן כשאני מגיע וכשאני יוצא". "זה הכיף שלנו", מוסיף אמיר לוטן מבית השיטה.

אחרי שנים של הזנחת החקלאים והחקלאות בגבול הצפון, וניסיון לפרק את מכסות הביצים - החקלאים נלחמים להמשיך לקיים כאן את החקלאות. "ראינו את הפגיעה הישירה בלול", מסביר סבירסקי. "התקשרתי לדוידי, שאמר לי כי התאילנדים ברחו. אמרתי: אנחנו פה, תירגע. הפצנו ביישובי האזור שצריך לאסוף ביצים. אמרתי לחברים ביום הראשון: מי בא? ישר עשר אצבעות הורמו. וכל יום זה גדל ואנחנו נפרסים בכל המושבים. היום באו מבית השיטה, אחר מבית אלפא עוד אחד מעין חרוד. יש תוכנית עבודה. כל המדינה עוזרת כמו שלא ראינו 75 שנה. הממשלה לא עושה כלום. המדינה לא נכנסת לנעליים, אז אנחנו נכנסים".

סבריסקי. "המלחמה בדרום קשורה לזו שבצפון", צילום: אייל מרגולין\ג'יני

לולים בלי מיגונית

בכל הקשור למתיחות בגבול, לסבירסקי ולחבריו אין ספק שישראל משחקת משחק כפול. "אנחנו יודעים שממשלת ישראל צריכה זמן להתארגן, ושלא רוצים לפתוח חזית נוספת", הוא אומר, "אבל צריך להבין שנהיה סבלניים בתנאי שיהיה אצלנו שקט וביטחון. בלי תחושת ביטחון נפסיד את המלחמה גם בצפון. אני לא מבין כשנסראללה אומר שאנחנו לא בלופ הזה. עשרות אלפים שפונו מהבתים. איך זה שהמלחמה בדרום לא קשורה לצפון? אנחנו עמוק במלחמה, אבל לא רוצים להגביר את הווליום. אם ביום שאחרי נחזור עם חיזבאללה על הגדר - הפסדנו את הלחימה בצפון. אנחנו חיים מחקלאות, אבל לא נקריב את החיים שלנו ונמות במיטה כדי להישאר בחקלאות. אפשר למצוא תעסוקה אחרת אם למדינה לא אכפת מאיתנו".

אנחנו עוזבים את מרגליות ונתקעים בתל חי אחרי שני טנקים. היעד: אביבים. ביום רגיל היינו נוסעים בכביש הצפון, אבל ביפתח יש התרעה על ירי נ"ט מהבוקר. בצהריים נהרג נהג משאית מירי מלבנון.

כיתת הכוננות במושב אביבים, צילום: .

אייל הצלם ואני חושבים על הדרך הכי פחות חשופה לאביבים - בדרכים שאנחנו מכירים היטב. כשמגיעים, אנחנו נכנסים ללול של שמעון ביטון שבדיוק אוסף ביצים. תוך כדי עזרה באיסוף הביצים אנחנו שומעים את האזעקה ומסתתרים מאחורי קיר אבנים. ירי הנ"ט והפצמ"רים מחריש אוזניים, ומייד נשמעת תגובת הנגד של צה"ל. "אין לנו מיגוניות בחוות הלולים למרות שביקשנו", אומר ביטון חצי בהתנצלות.

מארון א־ראס משקיפה מעלינו. "מי ירצה לגור כאן?", אומר ביטון. "עכשיו כולם עוזרים לכולם, אוספים ביצים גם למבוגרים. התאילנדים ברחו. הפועלים שגייסנו בהתחלה שמעו בום ולא מוכנים לחזור".

אחרי הלול הצטרפנו לפרלמנט בבית של מאיר מלכה באביבים. "יש לי ילדים קטנים", הוא אומר, "אני לא יכול להתווכח עם אשתי. ברור שלא נישאר פה במצב הביטחוני הזה".

אנחנו יושבים בחוץ. לפתע חייל רץ אלינו. "תיכנסו פנימה", הוא אומר, "אתם חשופים. הם יירו גם על אזרחים". החייל מצביע על הבית הכתום במארון א־ראס. אחד הבתים שם כבר הופצץ על ידי צה"ל.

המטעים נושקים לגדר המערכת, רק גדר הטשטוש מפרידה בין המטעים ללבנון. חיים ביטון מראה תמונה מלפני חודש כשצילם את מחבלי חיזבאללה על הגדר. "אני מצלם אותם והם מצלמים אותי", הוא אומר ומצביע צפונה, "יש לנו 400 טון קיווי, כולם על הגדר. לא קטפנו כלום. כל הפרי נהרס".

אני שואל אותם מה הם רוצים. "שצה"ל יישב בגבעות ממול, כדי שלא נהיה חשופים. אם לא ירחיקו אותם כמו ב־82', לא נחזור. שלא יראו אותנו בעיניים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר