מחברי כנסת, דרך משפיענים ברשתות, ועד מובילי מחאות חברתיות - אלו האנשים ש"ישראל היום" בחרה כישראלים המשפיעים ביותר שנחשפו השנה לקהל הרחב.
לא אומר נואש: נטעאל בנדל על שמחה רוטמן | משפט
ב-2016 הוזמנתי לפגישת היכרות עם "התנועה למשילות ודמוקרטיה". ציפייתי ללשכת פאר, כמו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, התנפצה כשנכנסתי לחדרון מעופש בסמטה ליד המדרחוב בירושלים. ישב שם עורך דין אנונימי שהיה מוכר רק ליודעי ח"ן בימין: שמחה רוטמן.
"הוא הוציא כסף מהכיס האישי שלו כדי שהתנועה תוכל לשלם משכורות", נזכרים עו"ד זאב לב ויהודה עמרני בימי תחילת הדרך. כבר אז רוטמן היה נחוש, בקיא, בעל משנה סדורה - אך גם עקשן ודווקאי. "חכו, חכו", היה אומר לחבריו ברגעי ייאוש. לעדנה הוא זכה עם כהונתה של איילת שקד במשרד המשפטים. הם שיתפו פעולה בבחירת מועמדים בוועדה לבחירת שופטים, ורוטמן נזהר בכבודה. "הוא לא שמרן, הוא אנרכיסט", הזהיר את שקד אחד ממקורביה.
בעוד היא נותרה מאחור, המופע של רוטמן הביא אותו לעמדה הרמה של אדריכל הרפורמה המשפטית, יש אומרים "הפיכה", עם שותפו יריב לוין. השניים חשו שאם לא עכשיו אין מתי - ודהרו ללא הכנה מושכלת מוקדמת אל תוך משבר חסר תקדים, שקומם עליהם את המחאה הגדולה בתולדות המדינה.
כבר מזמן השניים בנסיגה, מנסים לקצור הישגים לקראת תבוסה. מבחינת שמחה רוטמן זו תבוסה בקרב - אבל המערכה לעולם תימשך.
שיווק השקמה: מוריה קור על שקמה ברסלר | מחאה
שקמה ברסלר נמנית עם השמות שלמדנו השנה, אך מיטיבי דגל נחשפו אליה כבר ב־2020. החידוש השנה הוא שהדגל השחור, שכיכב אז במחאת "רק לא ביבי" אשר עם יוזמיה נמנתה שקמה, שווק השנה בשינוי אדרת והפך לדגל כחולבן.
המיתוג הוא המסר, לטוב ולרע: נדמה כי שקמה מדגימה בהתנהלותה את התֶמות של פרופ' עוז אלמוג לאורכן - תחילתה מגלמת את דמות הצבר, ואחריתה את הקביעה החדשה של הסוציולוג שלפיה האקדמיה התרוקנה מתוכן.
על פי המחקר, הצבר הקלאסי "מתעליין" על מי שהגיע מהשואה, הוא אשכנזי שלא סופר את עדות המזרח, ולא רואה ממטר גם את הערבים, שעל גבם ביצע את הכיבוש הראשון בנכבה ("אחים לנשק" פחות תופס במגזרים החשים הזדהות עם מדי המשטרה הפלשתינית).
ברסלר, שגדלה בקיבוץ שנוסד על אדמות כפר פלשתיני ומתגוררת על גבעות שייח' אבריק, תתקשה לתקן את העוול. אף היותה ד"ר לפיזיקה לא מעודד, בהתחשב בכך שכוח הכבידה של המחאה המבוססת שהנהיגה לא שוקל מספיק כדי לכבוש את השלטון בפעם הבאה.
כשהקוצים מבריחים את ההמון, הגיבורה האחוס"לית נשארת לבד.
עצמאי בשטח: אמנון לורד על יצחק מירילשוילי | תקשורת
אחת מזירות המלחמה המסוכנות, ואולי היעילה ביותר נגד חברות דמוקרטיות בכלל ונגד ישראל בפרט, היא זירת הלוחמה המשפטית. Lawfare, באנגלית. בתשעת החודשים האחרונים ישראל חווה את מבצע הלוחמה המשפטית הגדול אי־פעם. לפעמים נראה שהוא מצליח, גורר אחריו דמורליזציה של הציבור ופילוג חסר תקדים. אך למבצע הזה אירעה תקלה אסטרטגית: שמה הוא יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14.
בהנהגתו, ערוץ 14 לא אפשר למחאה, שהפכה למבצע Lawfare, למוטט את דעת הקהל. זכור אותו יום שישי בערב שבו עשרות פעילי מחאה קיימו הפגנה רועשת מול ביתו של מירילשוילי בהרצליה. זה כשלעצמו היה מאורע חסר תקדים בתולדות הפגנות המחאה בישראל. מעולם לא באו מפגינים והחציפו פנים כלפי אישיות כלשהי בערב שבת. גם פרנסי הרצליה ניסו לסתום למירילשוילי את הפה – בשם הדמוקרטיה.
אבל ערוץ 14 שמר על המורל של צופיו לכל אורך מתקפת הלוחמה המשפטית. אסטרטגיית ההגנה של יצחק מירילשוילי מוכיחה את עצמה. חלק מתוכניות הערוץ מיצבו אותו בצמרת המדרוג, במקום שני אחרי קשת 12.
מרבה אחדות: שירית אביטן כהן על ליאו די | ציונות
"אני בעלה של לוסי ואבא לחמישה ילדים, עד יום שישי. מאז, הכל השתנה". בסוף השבוע ההוא רוצח שפל, מחבל, תלש מעם ישראל שתי בנות ואמא; ומשפחה קרועה יצאה לעם וביקשה להוסיף אור וטוב.
ליאו די זכור לנו בבקשתו להניף את דגל ישראל, בשעה שבנותיו הובאו לקבורה ושעות ספורות לפני שגם רעייתו נפטרה מפצעיה. מאז, בתעצומות נפש אדירות, הוא פונה לעם ולעולם - מבקש להרבות אחדות, מבקש להפריד בין מחבלים שפלים לבין אוכלוסייה רחבה. בחודשים האחרונים הוא פגש נציגי ותיקן, שרי חוץ, שגרירים, נציגים פלשתינים ועוד, בניסיון לגבש רעיונות לשיפור יחסי ישראל והפלשתינים. לתפיסתו, פלשתינים רבים הוקיעו את רוצחי משפחתו, ולמענם יש לייצר מציאות אחרת.
ישראל למודת הטרור כבר הכירה משפחות שמתוך שבר גדול גילו תעצומות נפש שופעות אור. ליאו בהק מכולם, דווקא בחודשים הקשים שבהם נדמה היה כי אין מרפא לשבר הישראלי. כשקטטות בנוסח הרשתות החברתיות זורעות הרס ברחוב הישראלי - ליאו די היה קרן האור של כולנו. תזכורת לעם הנצח, לציונות ולדרך משותפת של אלפי שנים שהספקנו לשכוח.
ראש השנה זה זמן להודות לו על שגאל אותנו, גם אם לרגעים, מעצמנו.
מעל ומעבר לחלום: עדי רובינשטיין על אופיר חיים | ספורט
אופיר חיים עזר לנו לחלום השנה. בכדורגל, שהוא ענף הספורט האהוב ביותר על הישראלים, אבל זה שאנחנו כושלים בו כמעט תמיד, הוא הכניס אותנו אל תוך החלום.
נבחרת הנוער בהדרכו של חיים הראתה לנו האוהדים שנערים ישראלים יכולים להיות שחקני כדורגל טובים, בני אדם, חזקים פיזית ומנטלית - ולהיות ראש לאריות, לא זנב. מישהו האמין אי־פעם שבטורניר כלשהו נהיה יותר טובים מגרמניה ומברזיל? עזבו כדורגל, בכל ענף.
ובקיץ האחרון מדינה שלמה החזיקה אצבעות לנבחרת שייצגה את כל מה שאנחנו חולמים שנהיה: ערבים ויהודים משחקים בה ביחד ובאהבה גדולה, תל־אביבים לצד שחקנים מהפריפריה, בהרמוניה מושלמת של ווינריות אין־קץ וגם בפטריוטיות אמיתית. כנראה שזה היה סיפור של קיץ, לא יותר, אבל לנוכח כל מה שעברנו השנה - זה היה מעל ומעבר.
בשנה העברית שזה עתה מסתיימת, הכדורגל סיפק לכולנו את האסקפיזם המושלם הודות לאופיר חיים וחבורתו. אז תודה על זה, ואולי עוד קיץ ניפגש.
הוא יגיד נגיד: סוניה גורודיסקי על פרופ' אמיר ירון | כלכלה
כשהצמיחה בישראל היתה בנסיקה וההייטק דהר קדימה, תפקידו של נגיד בנק ישראל היה די טכני. בכותרות הכלכליות הופיעו יזמים חדשים, גיוסים מרשימים, הנפקות בבורסות העולם ויוניקורנים ישראליים שהצליחו בעולם (ועוד יזכו).
תשפ"ג החזירה לקדמת הבמה את דמותו של המבוגר האחראי, זה שלוחץ על הבלמים ומזהיר את ראשי המדינה מהידרדרות לתהום כלכלית. השנה חזינו בעליית האינפלציה כתוצר ישיר של ימי הקורונה, ונגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון נדרש להיות "האיש הרע" שמעלה את הריבית במשק - עול ישיר על משקי הבית בישראל.
ירון הנהיג באחריות את המדיניות המוניטרית של ישראל בתקופה של מיתון עולמי ומקומי, ניצב איתן מול פוליטיקאים ונשאר נאמן לעקרונותיו גם באקלים מאתגר. הוא המשיך לעמוד על המשמר דווקא בתקופה של חילופי ממשלות, של הוצאות קואליציוניות גדולות, ומול היחלשות השקל והגדלת יעדי הגירעון והחוב.
בין כסה לעשור תהיה התקופה שבה יחליט פרופ' אמיר ירון אם בכוונתו להמשיך בכהונתו או לפנות את מקומו לבא אחריו בהובלת המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל.
מטרייה ללב: מרב סבר על עטרה אוריה | חינוך
לפני כמה שנים ניסתה עטרה אוריה לפרוץ ב"כוכב נולד", עם קול פעמונים וטונות של כישרון, אבל הבמה אמרה לה "חכי" והיא הודחה בתחילת התחרות. אבל לפני כמה חודשים היא פרצה לחיינו בסערה עם "ילד מטרייה" - השיר על הילד המוחרם, שהפך להמנון הלאומי החדש.
גם הזמר הלאומי שלמה ארצי לא ויתר על הענקת חותמת המיינסטרים, והעלה אותה לבמה לדואט סוחף. בדיוק כמו שהגשם מגיע בעיתו, כך יש סיבה מדוע "ילד מטרייה" נכנס לפלייליסט וללב - דווקא עכשיו, דווקא בתקופה הכי אלימה, סוערת ומקוטבת במדינת ישראל.
קולה הרך של אוריה חדר אל בתי הספר, הכנסת, ההפגנות והרחובות המדממים, תוך שהצליח לגבור על תיעודים מזעזעים של בני נוער מכים באכזריות בלתי נתפסת את בני גילם.
פריצתה מסמלת את הכמיהה של עם ישראל לפיוס, לחיבוק, להכרה שהמוות והחיים ביד הלשון. אוריה היא אנטיתזה לשיח האלים ששטף את מדינתנו, לעייפות מהשחיטה של כל הפרות הקדושות, שבבסיסן בוז עמוק לשונה ולאחר.
בשנה הזו כמעט כולנו היינו ילדי מטרייה. החרדים, השמאלנים, הנשים, המתנחלים, חובשי כיפה ומפגינים, תומכי רפורמה ומתנגדיה, ח"כים ושרים - כולם חשו על בשרם טעמו של חרם. ודווקא בגלל זה עטרה אוריה מחובקת.
הגומל לחייבים: ניר וולף על דניאל עמרם | רשת
דניאל עמרם הוא בחור בן עשרים ומשהו, חרדי לשעבר שנסע לעבוד בשיפוץ בתים בניו יורק. ועדיין, הוא מהאנשים הכי משפיעים על השיח הישראלי בשנה האחרונה.
באמצעות רשתות חברתיות כמו טלגרם, טוויטר וטיקטוק עמרם מציף את כל הרעות החולות של החברה. הוא מקור בלתי נגמר של סרטוני מכות, עקיצות, חרמות ואלימות. אולם הוא לא מפרסם סרטונים ויראליים עבור הלייקים, אלא משתמש בכוח שצבר כדי לצאת לפעולות תגמול.
בעזרת מאות אלפי עוקביו מצליח עמרם להתחקות אחרי הבריונים שמככבים בסרטונים שלו. אם אלה תיכוניסטים שמשפילים חבר לכיתה או שוטרים אלימים - בתוך שעות הוא חושף את פרצופם ומראיין בלייב את הבריונים. בזמן שהתקשורת נסחפת אחר ספינים פוליטיים וכתבות יחצנות, דניאל עמרם מצליח לבדו לשנות סדרי עולם ולעבוד טוב יותר ומהר יותר מעיתונאים של ממש. עוד ועוד אירועים שנחשפו אצלו התגלגלו למהדורות החדשות או לדיונים בכנסת.
בזמן שהעיתונות הממוסדת מתמלאת בשופרות ובדפי מסרים, טוב שיש בסביבה דניאל עמרם אחד.
אפס שטיקים: יהודה שלזינגר על טלי גוטליב | פוליטיקה
במשך שנים ארוכות יושב ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיונים הסודיים ביותר שיש, מקבל סקירות ביטחוניות, מפענח תצלומים, מתרחש תרחישים וקורא מפות. ועדיין, במקרה אחד, נתניהו לא קרא נכון את המפה ולא הבין מי עומדת מולו: טלי גוטליב.
הוא נתקל בזה כשגוטליב סירבה בכל תוקף להסיר את מועמדותה לוועדה לבחירת שופטים. גם סצנה קשה מול חמישה גברים בחדר, שרים בכירים וראש ממשלה אחד שנוזפים, מאיימים וצועקים עליה לשנות את דעתה - לא הזיזה לה. היא חטפה, השיבה, ואז עוד יצאה מהחדר והלכה לתקשורת לספר הכל.
בחוגי המשפט והימין מכירים את גוטליב כבר שנים ארוכות. השנה גילתה אותה כל מדינת ישראל. הפומפוזיות, הישירות, דעות הימין החדות, ובעיקר הפה הגדול נטול כל מסננת או פילטר. כולם חטפו ממנה - מביבי עד טיבי.
לא פעם ההתבטאויות שלה חורגות מהנורמה, קשות לעיכול. טלי גוטליב לא עושה חשבון ושוחטת פרות קדושות. לזכותה ייאמר שהכל אמיתי. אין גרם של פייק. אפס דילים, אפס שטיקים, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. האם זה יעבור גם את הפריימריז הבאים? מוקדם מדי לדעת.
שלום במקטרתו: איתן אורקיבי על משה ארבל | חרדיות
התחושה עם משה ארבל היא של דז'ה־וו. הוא כנראה הפנים נעימות הסבר ביותר בממשלה הזו. בלי אצבע בעין, בלי "להראות להם", בלי להסתובב עם פח נפט בין המדורות על איילון. הוא פתח את הפקק של הדרכונים ועורר געגוע, על סף נקיפות מצפון, לממשלת ה"באנו לעבוד בשבילכם". הרהור ליום הכיפורים.
אבל זה ה"אטיטיוד" שלו, הגישה של ארבל לענייני הציבור, שמעוררת תחושה כי כבר פגשנו משהו דומה בעבר. לא רק הכישרון לזרוק אמירה מרגיעה באמצע הסערה, אלא גם הושטת היד ברגעים המשבריים. הוא כל הזמן מזכיר שלא שוברים כלים. שיש כתובת הגונה, רציונלית, שוחרת טוב בממשלה. בעיקר שיש מישהו לרוץ איתו. לפשרה. לנורמליזציה הבאה. באווירה פוליטית של הקצנה והקשחת עורף ארבל מגיש את הלחי הפרגמטית.
אז את מי הוא מזכיר? אני מגרד בראש ועולה לפניי דמותו של אחד, אריה דרעי. בן 27 וכבר שר פנים. כל כך הרבה שנים הוא היה סמל של מתינות, של אמפתיה, של אפשרות לגשר. עוד אחד עם שלום במקטרתו. חרדיות בדגם רך, רגש לאומי, אחריות ממלכתית. הוא קצת נעלם, הדרעי הזה, ולא בהכרח באשמתו.
אבל ארבל עוד מְשַמֵר ש"ס עם טעם של פעם. למראית הדז'ה־וו.
שולט בעוצמה: אמיר אטינגר על חנמאל דורפמן | צעירים
בגיל צעיר להפליא, הסתער השנה לחיינו צעיר אחד - שהיה עד לא מזמן אנונימי לגמרי, אולי מלבד בקרב נערי הגבעות ביו"ש - והפך דמות משפיעה באחד מהתפקידים הרגישים בממשלה, עם אחריות לביטחונם של תושבי ישראל: חנמאל דורפמן, רק בן 27.
הוא ראש המטה של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ובדומה לו גם הוא החל את דרכו בחוגי הימין הקיצוני, קיבל צווי הרחקה מנהליים מיו"ש, לא שירת בצבא (בראיון ל"ישראל היום" אמר שקיבל פטור מסיבות רפואיות), למד והוסמך כעורך דין, ובמהלך השנים נטש את הלבוש ה"מתנחלי" לטובת חליפה ועניבה.
למגינת ליבם של רבים ממתנגדי עוצמה יהודית, דורפמן הוא לא רק ראש מטה שמתעסק בלו"ז של השר וסוגר פינות. ידו בכל - ממסרי המפלגה, שליטה והנחיה של שריה וח"כיה, ועד למעורבות בנעשה במשטרה ובמינויים של קצינים בכירים. על פי "הארץ", בכירים במשטרה טוענים כי הוא משליט פחד על הארגון ומתערב יותר ממה שנהגו ראשי מטה בעבר.
גם חוצפה לא חסרה לו. במהלך המו"מ הקואליציוני דווח שהוא הרים את קולו על רה"מ, מה שהתפרש בלשכת נתניהו כעזות מצח. גורמים בממשלה אומרים עליו: "גם מי שלא אוהב אותו, מודה שהוא חריף וחד".
מסוכן בצמרת: ג'לאל בנא על ראש רשות מקומית | המגזר הערבי
יש מי שמדמה את תפקיד ראש הרשות המקומית ל"ראש ממשלה", ואם זה במובן של יכולת השפעה והנעת תהליכים, אפשר להאמין שכן. אלא שבחברה הערבית לא כך הדבר. תפקיד ראש רשות מקומית ערבית הוא תובעני, משפיע ומסוכן ביותר. הסכנה מגיעה מגורמים בעלי אינטרס, בעיקר כספי, ביישוב עצמו - ולעיתים עד כדי סיכון החיים עצמם.
ראש הרשות חולש על עשרות מיליוני שקלים. כל פרויקט בנייה, תשתיות או תוכניות חינוכיות, יכול להגיע למיליוני שקלים, ולכן הרבה מאוד עיניים נשואות למשאבי הרשות. בעשורים האחרונים חלו שינויים בכל הרשויות המקומיות הערביות. חלק מראשיהן סרח, וחלק צלח - אך לא תמיד שרד. הסיבה: פוליטיקה פנימית מורכבת וקשה, בתוך המשפחה או העדה הגדולה ביותר ובדרך כלל השולטת, בשעה שאלו שסרחו לא תמיד נבעטו אל מחוץ לכותלי הרשות ואף צברו יותר ויותר כוח והשפעה.
בעידן שבו כל אמצעי הקשר פתוחים, מי שנמצא בראש רשות ערבית הופך למוקד פניות לכולם, יריבים ותומכים כאחד. מי שרוצה תפקיד או סיוע כספי, מי שקיבל דוח ואפילו מי שסתם רוצה פח אשפה - כולם פונים ישירות לראש הרשות. וזו אחת הבעיות שראשי הרשויות אוהבים אותה - אבל גם סובלים ממנה.
מלכת הריקודים: ערן סויסה על עדי חבשוש | במה
במבט זריז בקורות החיים של עדי חבשוש אפשר לספור לפחות עשרה תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה, אבל מה שיצא ממנה ב"רוקדים עם כוכבים" לא קרה באף אחד מהם.
מפיקי התוכנית זיהו את הפוטנציאל שלה הרבה לפני כולם, והיא הראשונה שלוהקה לעונה. גם כשהצילומים נדחו והליהוקים השתנו, חבשוש תמיד נשארה על השולחן. וטוב שכך.
היא התפוצצה כבר בריקוד הראשון, שבו השיגה שתי עשיריות מהשופטים, ושמרה על גובה לאורך כל העונה. על אף התחרות הטובה שנתנו לה לי וגיה, היא אף פעם לא אכזבה - כולל ברגע ההוא, כשנאלצה להיפרד ברגע האחרון מהפרטנר שלה שנפצע. אבל יותר מהכל חבשוש המציאה את עצמה מחדש, וזה חלום של כל אמן. מסתומי, דמות המשנה הקומית ב"צומת מילר", היא הפכה למלכה של רחבת הריקודים בפריים־טיים של קשת. לאורך עונה שלמה החיוך לא ירד לה מהפנים.
עדי חבשוש לא תשכח את השנה שבה הנערה מחוג הריקודים של סיגי ניסן סיימה במקום הראשון בתוכנית ריקודים שהיא במקרה גם התוכנית הנצפית ביותר בשנה החולפת. גם אנחנו.
זה המוֹלֶךְ, טמבל: דויד פרץ על לחם חביתה | חברה
לחם חביתה בנתניה, גיבורי ישראל 24": שיר דביק כבצק ומקושקש כביצה הפך השנה במחי טיקטוק דוכן בנתניה ממזללת דרכים עם ארומת אגזוזים ל"תופעה" פריפריאלית מושלמת.
כל שנדרש היה קליפ שיכיל את כל מרכיבי המתכון לשקשוקה תקשורתית: שיר "מזרחי" ואווילי? יש. איש מודע לחוסר מודעותו? יש. אוכל עממיקו ותחרות בין דוכנימקו? יש! בקיצור - כפרה, המצלמות כבר בדרך, נשמה של אבא־רייטינג אתה, רק תחתום לנו כאן וכאן וכאן.
מה חיפשו המצלמות בנתניה - פיסת אמת? פחחח, הצחקתם את הביצים העלומות של מאסטר שף: אין דבר שתקשורת צפונת"א אוהבת יותר מאשר לראות את הפריפריה רוקדת, כדוב קוטב, על מחבת פלפל צ'ומה לוהטת.
זו קריצה שאומרת הקשיבו חבריא, זו העסקה: אנחנו יודעים ש"האנשים האלו" לא באמת כמונו, לא מבינים שאנו מגחיכים אותם כשקשוקה מלאת נשמה מפלסטיק. ניתן לילידים לעוף על עצמם ונעבור לטרנד הבא שיצדיק את הגבהת חומות ת"א: חומוס קרואסון ברמלה? קוסקוס סושי בדימונה? לא חשוב, הכל אותה צרבת.
מה שחשוב זה את מי נקריב השבוע כדי להשביע את מוֹלֶךְ הרייטינג. התקשורת נתנה והתקשורת לקחה, יהי ייאוש שקשוקת חיינו מקולל מעתה ועד עולם.
צילומים: אורן בן חקון, גדעון מרקוביץ', יהושע יוסף, רונן גולדמן / ויקיפדיה, שי אשכנזי, חיים גולדברג ואבשלום ששוני/פלאש90, אוהד קב, אורטל דהן, אי.אף.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו