הכותרות מספרות לכם היום על ניצחון ל"ימין" או ל"ציונות" מכיוון שבג"ץ לא ביטל את חוק הלאום. אלא שלמרבה הצער האמת הפוכה בתכלית. למעשה, כשקוראים את פסק הדין מתברר שהיה עדיף בהרבה אם בית המשפט היה מבטל אותו וחסל.
תחת זאת, השופטים נקטו אסטרטגיה מתוחכמת ומסוכנת הרבה יותר: הם כבשו אותו, וסיפחו אותו לממלכת האקטיביזם השיפוטי. בדרך החילו עליו את הכללים של מהפכת זכויות האדם "עקרונות היסוד של השיטה". מה שעבר בכנסת לפני שלוש שנים כ"חוק יסוד: הלאום היהודי" - מת. במקומו נולד אתמול חוק חדש - "חוק יסוד: הלאום הפרוגרסיבי".
כך כותבת הנשיאה חיות בפסק דינה: "לגישתי, אין מקום להורות על בטלותו של חוק יסוד: הלאום… זאת, משום שניתן לפרש את חוק היסוד פרשנות מקיימת העולה בקנה אחד עם חוקי היסוד האחרים, ועם העקרונות והערכים שעוגנו בהם זה מכבר".
במקום לבטל את חוק הלאום, חיות מציעה לו "פרשנות", לפיה כל מה שנכלל בחוק הלאום אמור להתאים עצמו לחוקי היסוד האחרים ולמערכת הערכים הפרוגרסיבית שהתפתחה מהם. בית המשפט קבע, למשל, שבכל הסוגיות הנפיצות בתפר שבין המדינה היהודית למיעוט הערבי, יש לפרש את חוק הלאום כנוטה לצד הליברלי-פרוגרסיבי.
שימו לב: "סעיף 1 לחוק היסוד עוסק בזכות להגדרה עצמית לאומית ואינו שולל זכויות אישיות או זכויות תרבותיות מוכרות במישור התת-מדינתי", כלומר: חוק הלאום לא שולל אוטונומיה תרבותית ערבית.
עוד כתבו השופטים: "סעיף 4 לחוק היסוד מעגן את היותה של השפה העברית שפתה העיקרית של המדינה, אך זאת מבלי לגרוע ממעמדה של השפה הערבית להלכה ולמעשה ומן האפשרות להמשיך ולקדם את מעמדה של שפה זו במרחב הציבורי במדינה". מעמד השפה הערבית נותר כשהיה, כולל האפשרות "להמשיך לקדם" אותה. ואחרון - "ערך ההתיישבות היהודית המעוגן בסעיף 7 לחוק היסוד ניתן להגשמה לצד ערך השוויון, והסעיף לא נועד להכשיר אפליה והדרה של מי שאינם יהודים ממקרקעי המדינה". כלומר: לא ניתן להקים יישובים קהילתיים יהודיים או להקצות קרקעות מדינה להתיישבות כזו. כל מה שהחוק בא לתקן או לאזן, נדרס כלאחר יד.
חוק הלאום נהגה כסוג של משקל נגד לחוקי היסוד האחרים. כדי שלצד הערכים האוניברסליים תהיה למערכת החוקתית שלנו גם מערכת ערכים לאומיים יהודיים. דבר זה היה אמור למנוע את ההשתוללות האקטיביסטית, ולמתן את בג"ץ. כפי שכתבתי בזמן אמת וכמה פעמים מאז, המאמץ הזה היה צפוי מראש לכישלון. לא ניתן להביס את האקטיביזם השיפוטי בכללי המשחק של עצמו.
חוק הלאום במצבו הנוכחי רק מעצים את מוטת הכנפיים של האקטיביזם, שהרי מעתה יש כלי עבודה נוסף בארסנל. פעולה שלטונית לא חייבת להתנגש בחופש העיסוק או בכבוד האדם כדי שבית המשפט יתערב, די לה שתתנגש בערכים הנצחיים של חוק הלאום הפרוגרסיבי, כדי לגייס את השופטים. חוק הלאום פשוט האכיל את המפלצת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו