מליאת הכנסת אישרה הבוקר (חמישי) את התיקון לחוק יסוד השפיטה, שמשנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. התיקון אושר ברוב של 67 תומכים מול מתנגד אחד, כאשר רגע לפני ההצבעה הסופית - חברי האופוזיציה נטשו את האולם.
תיקון זה הוא נדבך מרכזי ברפורמה המשפטית שממשלת נתניהו דחפה מאז הקמתה ומאז הנאום של שר המשפטים יריב לוין בינואר 2023.
שר המשפטים לוין: מהיום הקול שלנו בקלפי בעל משמעות
לפי החוק, הוועדה תמשיך למנות תשעה חברים - שלושה שופטים מבית המשפט העליון (בהם הנשיא), שני שרים (שר המשפטים ושר נוסף), שני חברי כנסת (אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), ושני נציגי ציבור שיהיו עורכי דין, עם כשירות לכהן בתפקיד שופטים בביהמ"ש העליון - אחד תבחר הקואליציה ואחד תבחר האופוזיציה. עוד נקבע כי החוק ייכנס לתוקף החל מהכנסת הבאה.
שר המשפטים יריב לוין מציג את הרפורמה המשפטית שלו במערכת המשפט \ יוני ריקנר
כבר כעת צפויות עתירות לבג"ץ נגד החוק החדש, בטענה לפגיעה בעצמאות הרשות השופטת, באיזון בין הרשויות, ובחוקיותו של ההליך. בתוך כך, לשכת עורכי הדין כבר הודיעה כי תגיש עתירה נגד התיקון לחוק, ונגד הוצאת נציגיה מהוועדה. בנוסף, העתירות צפויות לטעון גם לפגמים בהליך החקיקה ובשיקולים שעמדו מאחוריו.
מה ישתנה?
אחד השינויים המרכזיים בתיקון הוא שינוי הכללים לקביעת הרוב הדרוש למינוי שופטים. לפי החוק החדש, מינוי שופטים – לכל דרגות בתי המשפט – יתאפשר ברוב של חמישה חברי ועדה, כאשר נקבעו תנאים שונים להרכב הרוב לפי סוג המינוי:
למינוי שופטים לערכאות הנמוכות (שלום ומחוזי): הרוב של חמישה חייב לכלול לפחות שופט אחד, חבר שנבחר מטעם סיעות הקואליציה, וחבר שנבחר מטעם סיעות האופוזיציה.
למינוי שופטים לבית המשפט העליון: די ברוב של חמישה, אך ללא דרישה לשופט כחלק מהרוב – כל עוד יש בו נציג אחד שנבחר על-ידי הקואליציה ונציג אחד שנבחר על-ידי האופוזיציה.
נכון להיום, מינוי שופטים לעליון דרש רוב מיוחס של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה – מה שחייב הסכמה רחבה בין השופטים, הפוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין. הרוב הפשוט שנקבע כעת, יחד עם הרכב הוועדה החדש שבו שישה מתוך תשעה חברים הם נציגי הדרג הפוליטי, יאפשר לפוליטיקאים למנות שופטים גם ללא הסכמת נציגי בית המשפט העליון. בנוסף, התיקון מחליף את נציגי לשכת עורכי הדין בשני נציגי ציבור שייבחרו בכנסת, מה שמחזק את אחיזת הדרג הפוליטי בתוך הוועדה.
מנגנון דד-לוק
החוק כולל מנגנון שנועד לפתור מצבי קיפאון (״דד-לוק״) בבחירת שופטים לבית המשפט העליון. אם יחלפו 12 חודשים מסיום כהונתם של שני שופטי עליון, ולא יצליחו חברי הוועדה להגיע להסכמה על מינויים חדשים - יוכל שר המשפטים להפעיל את המנגנון.
במקרה כזה, חברי הוועדה מהקואליציה יציעו שלושה מועמדים וחברי הוועדה מהאופוזיציה יבחרו אחד מהם - ולהפך. אם לא ייבחר מועמד בתוך חודש, הצד שהציע את המועמדים יוכל לבחור לעצמו את המועמד הנבחר.
המנגנון הזה זכה לביקורת חריפה ביותר, ובעיקר מצד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שציינה כי מנגנון זה עלול לרוקן מתוכן את ההסדר הכללי שנקבע ולהביא לתוצאה ההפוכה, עידוד קיטוב והקצנה בין הגורמים הפוליטיים בוועדה. בתוך כך, לשיטתה, במקום לשמש כלי למניעת שיתוק, מנגנון זה יוצר תמריץ לשיתוק, שכן הצדדים הפוליטיים בוועדה יעדיפו להימנע מפתרון מוסכם ולהמתין עד שיוכלו למנות מועמדים ללא צורך בהסכמת הצד השני.
המשבר מחריף
כאמור, החוק החדש צפוי להיכנס לתוקף רק לאחר הקמת הכנסת הבאה. בינתיים, בבית המשפט העליון קיימים כיום שלושה תקנים שאינם מאוישים, ובספטמבר הקרוב, עם פרישתו של השופט יוסף אלרון, מספר השופטים החסרים צפוי לעלות לארבעה מתוך 15 תקנים.
בסביבתו של שר המשפטים יריב לוין טוענים כי אין טעם לכנס את הוועדה במתכונתה הנוכחית, מאחר ולדבריהם, לא קיים כיום מועמד כלשהו שיכול לגבש רוב של שבעה תומכים – הרוב הנדרש לפי ההרכב הקודם של הוועדה. בהתאם לכך, אם לא תושג הסכמה על מינוי מועמדים המקובלים עליו, לוין לא צפוי לכנס את הוועדה כלל, והמשבר סביב אי-המינויים לבית המשפט העליון רק צפוי להעמיק בחודשים הקרובים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו