רבים בימין התנגדו להצעת הפשרה של יזהר שי ודדי שמחי לגבי שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. כשהיא יצאה לאוויר העולם לפני כמה חודשים, היה נראה להם שיש פה יותר מדי פשרה ופחות מדי רפורמה.
הם ראו את הווטו שהאופוזיציה מחזיקה כלפי כל מינוי שעלול להיות שנוי במחלוקת. למעשה, כשסופרים אחד לאחד, פוטנציאלית יש יתרון לאופוזיציה. אבל אז התגלה שמתנגדי הרפורמה המשפטית והשמאל עם כל חלקי האופוזיציה מתנגדים בנחרצות לפשרה שאומצה על ידי יריב לוין וגדעון סער. המסקנה היתה אז שאם הם כל כך מתנגדים, אולי יש בכל זאת משהו במתווה השינוי.
שר המשפטים יריב לוין מציג את הרפורמה המשפטית שלו במערכת המשפט / יוני ריקנר
ניגוד עניינים בלשכת עו"ד
ויש משהו עקרוני בשינוי המוצע; יש כמובן הצעות רדיקליות הרבה יותר, אבל העניין החשוב הוא קודם כל הוצאתה של לשכת עורכי הדין מהגוף הבוחר. ההנחה בהצעת שי ושמחי הייתה כנראה שפה יש איזשהו קונצנזוס שנחשף בתחילת הדרך של הרפורמה המשפטית בינואר פברואר 2023.
עוד היו שיחות על פשרות והסכמות, והרושם היה שכולם מסכימים שאין מקום ללשכת עורכי הדין. מדובר בניגודי עניינים בולטים, לא כאלה שמומצאים חדשות לבקרים על ידי גורמי משפט כדי לבלום את הממשלה, אלא ניגודים מהותיים ומתמשכים. בלשכה יש הטיות ברורות. עולים חשדות לשחיתות, כפי שהתגלה בטקסטים מסמרי השיער של המגעים בין מנדלבליט לאפי נוה. מדובר היה בהסדר שנראה סביר כנראה בראשית ימי המדינה, בתחילת שנות ה־50. בימין חשבו אז שכל גוף מקצועי שאינו מפלגתי, קרי - אינו נשלט בידי מפא"י, זה טוב ליהודים.
המצב הזה כבר לא קיים. לשכת עורכי הדין הפכה לפוליטית ואין לה מקום. לא יהיה אפשר לנעול דילים כמו בעבר באמצעות הסכמות אוטומטיות בין שופטי ביהמ"ש העליון לבין עורכי הדין. זאת אומרת, שתיחלש ההשפעה הקיימת היום של שופטי העליון. השאלה הגדולה היא: האם בפועל תימשך השיטה הישנה שבה השופטים - לפחות שופטי העליון - ממנים את עצמם ואת יורשיהם? זאת בעצם הבעיה הגדולה של מערכת המשפט, ובראשה שופטי העליון.
היא הפכה למנותקת ומקיימת בתוכה אחידות דעים. כתוצאה מזה יש קריסה באמון הציבור. כבר לפני כשנתיים טבעה דורית ביניש את הסיסמה ששינוי הרכב הוועדה הוא "ייהרג ובל יעבור". יהודי דתי יחלוק על כך. נראה שהסיבה לכך אינה עניינית, אלא נעיצת העקבים וסימון קו בחול של מדינת העומק.
אבל למה להתפלפל ולנתח מה טוב ומה רע? בית המשפט העליון כבר קבע שיש לו סמכות הנשענת על דוקטרינה "וכבר אמרנו..." לפסול כל חוק וכל תיקון. וכמו הפסיקה השערורייתית הפוסלת את ביטול עילת הסבירות, הרכב בג"ץ יוכל כרצונו ובשרירות ליבו לפסוק ששינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא בלתי חוקתי, או בלתי סביר או נוגד את השקפת האדם הנאור או סותר את מה "שכבר אמרנו בפסיקתנו..."
סימן השאלה היחיד בנוגע להליך החקיקה דווקא עכשיו נוגע לעיתוי. המפגינים בירושלים אומרים שנחצו כבר כל הקווים האדומים. זר לא יבין. הם מרגישים שמערערים את היציבות, כאשר צה"ל חזר להילחם וגורל החטופים עוד לא ידוע - האם זה הזמן האידיאלי לחולל אירוע פוליטי דרמטי כל כך?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו