הסיבה שהצעת החוק החדשה תוביל לפוליטיזציה של נציב תלונות הציבור על שופטים

מחר (שני) תדון ועדת חוק, חוקה ומשפט בפעם הרביעית בהצעת חוק לשינוי הליך בחירתו של נציב תלונות הציבור על שופטים.

על פי חוק נציבות תלונות הציבור על שופטים, הנציבות בודקת תלונות על שופט "בענין הנוגע להתנהגותו במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו". אם בירור התלונה מעלה חשד לעבירה פלילית, הנציב מודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה, לשר המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון. אם בירור התלונה מעלה חשד לעבירה משמעתית, הנציב מודיע על כך לשר המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון. הנציב רשאי, אם הוא מוצא לנכון לעשות כן בעקבות ממצאיו, להמליץ לוועדה לבחירת שופטים לסיים את כהונתו של שופט או להמליץ לשר או לנשיא הרלוונטיים לערכאה הנדונה להביא לוועדה לבחירת שופטים הצעה לסיום הכהונה של השופט.

הצעת החוק הראשונית, שהוגשה על ידי ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר הועדה, ביקשה להעביר את סמכות מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים מידי הועדה לבחירת שופטים אל הכנסת. בעקבות ביקורות על הצעת החוק הראשונית, שהתריעו על הסכנה במינוי פוליטי של נציב תלונות השופטים, תיקנה הועדה את נוסח הצעת החוק כך שבמקום שהכנסת תבחר את הנציב, תיבחר את הנציב ועדה שמורכבת מתשעה חברים: שר המשפטים, שר העבודה, שני חברי כנסת (אחד מהם מכהן כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, והשני כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה), שופט בדימוס, שיבחרו שופטי בית המשפט העליון, שופט בית משפט לענייני עבודה בדימוס, שיבחרו שופטי בית הדין לעבודה, דיין בדימוס שייבחר על ידי שני הרבנים הראשיים, הסניגור הארצי (שממונה ע"י שר המשפטים) ועורך דין נוסף, שימנה שר המשפטים.

הצעת החוק בגרסתה החדשה כביכול מכוונת למתן את הפוליטיזציה שהייתה נגרמת בהליך מינוי הנציב לפי ההצעה הקודמת. אולם, גם הצעת החוק בגרסתה החדשה, אם תתקבל, תגרום לפוליטיזציה של הליך המינוי, ותפגע במעמדו המקצועי והעצמאי של נציב תלונות הציבור על שופטים. זאת מאחר שגם הגרסה החדשה מעבירה את משקל הכובד של הוועדה לגורמים פוליטיים, ומעניקה רוב בוועדה לממשלה או לגורמים המזוהים איתה. מדוע? כי לפי ההצעה, את שני עורכי הדין העצמאיים מלשכת עורכי הדין שחברים כיום בוועדה, יחליפו שני עורכי דין שלשר המשפטים יש השפעה גדולה עליהם. על כן, סביר להניח ששר משפטים שירצה למנות אדם מסוים כנציב לא יתקשה לגייס את הסכמתם של חמישה מתוך תשעת חברי הועדה: שר העבודה, חבר הכנסת מהקואליציה שמכהן כיו"ר ועדת חוקה, עורך הדין בוועדה שמונה על ידו, והסניגור הארצי, שגם הוא ממונה על ידו.

מדוע הפוליטיזציה שמביא איתו גם שינוי זה מסוכנת?

ראשית, נציבות תלונות הציבור על שופטים חייבת להיות גוף בלתי תלוי. כל זיקה פוליטית תסכן את מטרת הביקורת: שמירה על סטנדרטים מקצועיים והוגנים במערכת השיפוט. אם הנציב ייבחר על-ידי ועדה שיש בה רוב מובנה לגורמים המזוהים עם הקואליציה, המינוי יושפע מהאינטרסים הפוליטיים של הרוב הקואליציוני, ולא משיקולים מקצועיים. אם הצעת החוק תתקבל, שופטים יחששו מלהיות חשופים לביקורת פוליטית שתגיע לנציבות ותאיים על המשך עבודתם. כך, בהתאם, יקטן הסיכוי שלהם לקבל החלטה עצמאית, נטולת שיקולים פוליטיים. למעשה, יש להניח כי שופטות ושופטים רבים ישקלו בעיקר שיקולים פוליטיים לפני קבלה של כל החלטה או כתיבה של פסק דין. מסיבה הפשוטה שהם יחששו לאבד את משרתם. כתוצאה מכך, יש להניח כי גם ההמלצות והדו"חות שיגיש הנציב יאבדו מאמינותם הציבורית והמקצועית.

שנית, ההצעה מתיימרת לפתור "בעיה" של ניגוד עניינים, בטענה שוועדה שבה חברים שופטים אינה יכולה לבחור את מי שאמור לבקרם. טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות. ממילא קיים נוהל בנציבות שמונע מנציב להכריע בעניינים בהם קיים חשש לניגוד עניינים אישי. יתרה מכך, הדוחות השנתיים של הנציבות לא העלו כל בעיה במנגנון הקיים.

מדובר בחלק ממהלך כולל לפגיעה בעצמאות מערכת המשפט?

ביטול העצמאות של נציבות תלונות הציבור על שופטים הוא חלק מהמהלכים הכוללים לפגיעה בעצמאות מערכת המשפט במסגרת ההפיכה המשטרית, שהקואליציה מקדמת בחודשים האחרונים במלוא המרץ. למעשה, מחודש מאי 2024 שבו פרש הנציב הקודם, השופט בדימוס אורי שהם, אין נציב תלונות על שופטים. שר המשפטים לוין מסרב לכנס את הועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת הנציב כי הוא יודע שבהרכב הועדה הנוכחי הוא אינו יכול לגייס רוב לתמיכה במועמד שהוא רוצה. לכן, הוא מבקש לשנות הרכב הועדה כך שתהיה לו שליטה ברורה עליה. במילים אחרות, הפוליטיזציה בהליך המינוי של נציב תלונות השופטים שמקדם לוין דומה בעיקרה לפוליטיזציה שמבקשים לקדם השרים לוין וסער בשינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים. שני השינויים, אם יתקבלו על ידי הכנסת, יובילו לפוליטיזציה של הרשות השופטת, וכפועל יוצא מכך לפגיעה קשה בעצמאותה, באמון הציבור בה ובשלטון החוק בישראל.

הכותבת היא מומחית למשפט ציבורי ומרצה בכירה במכללה האקדמית צפת ובקריה האקדמית אונו. הכותבת משמשת כיו"ר משותפת של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, שפרסם נייר עמדה מקיף בנושא הצעת החוק.