ביטול חוק עילת הסבירות: פסק הדין שמשנה את מבנה המשטר בישראל

הלילה קיבל בג"ץ את העתירות נגד התיקון לחוק יסוד: השפיטה, אשר ביטל את יכולתו של בית המשפט להתערב בהחלטות הממשלה מכוח עילת הסבירות. זהו פסק הדין הדרמטי ביותר מאז פסק דין בנק המזרחי, בכך שלראשונה בישראל בג"ץ מתערב בחוק יסוד בשל תוכנו ועושה שימוש תקדימי בדוקטרינה הקיצונית "התיקון החוקתי הבלתי חוקתי".

פסק הדין משנה את מבנה המשטר בישראל ומציב את בית המשפט לא רק מעל הרשות המחוקקת, אלא אף מעל הרשות המכוננת. שמונה שופטים קבעו כי יש לקבל את העתירות ולבטל את החוק, ואילו שבעה שופטים בדעת מיעוט קבעו כי יש לדחות את העתירות.

זוהי הכרעה על חודו של קול, אולם התמונה מורכבת הרבה יותר. פסק הדין עוסק למעשה בשתי שאלות: האם יש לבג"ץ סמכות עקרונית להתערב בחוקי יסוד, וככל שיש - האם התיקון לחוק היסוד מצדיק התערבות כזאת ובאיזו מידה. רק שני שופטים, נעם סולברג ודוד מינץ, סברו שאין לבג"ץ סמכות להתערב בחוקי יסוד, ומנגד 13 שופטים סברו כי הסמכות קיימת.

שלושה הציעו פרשנות מרוככת

מבין שבעת שופטי דעת המיעוט לדחיית העתירות, שלושה שופטים התערבו בחוק היסוד באמצעות "פרשנות מקיימת" ופירשו אותו כך שלא תתבטל לגמרי עילת הסבירות כלפי הממשלה, אלא תיוותר גרסה מרוככת שלה. כך שפורמלית התקבלו העתירות על חודו של קול, אולם ההתערבות השיפוטית בחוק היסוד בנוגע לסבירות זכתה לרוב מוחלט של 11 שופטים מתוך 15.

כבר בפסק הדין בעתירות נגד חוק הלאום ב־2021 קבעו רוב השופטים כי באופן תיאורטי תיתכן סיטואציה אפשרית של התערבות בחוקי יסוד בשל תוכנם. למעשה, כבר בפסקי דין קודמים לו. אך בבג"ץ הלאום התחרו ביניהם השופטים מי מצמצם את האפשרות הזאת יותר מחברו.

השופטת אסתר חיות קבעה מבחן של התערבות במקרים חריגים ביותר של פגיעה קשה בדמוקרטיה. השופטת דפנה ברק־ארז, הנחשבת אקטיביסטית ממנה, קבעה מבחן מחמיר עוד יותר. ואילו השופט ניל הנדל החמיר על שתיהן וקבע כי התערבות כזאת היא במידה רבה תיאורטית בלבד "בעתיד הנראה לעין".

מי שקרא אז את פסק הדין התרשם שהתערבות כזאת תבוא עם עלייתה של ממשלה כמעט נאצית, או כזאת הפוגעת במה שהיה עד לא מזמן הרכיב היסודי של הדמוקרטיה והוא הכרעת העם כמו ביטול הבחירות וכדומה. אלא שהיתה זו טרמינולוגיית הסחה. בקוף הצר של המחט העביר הלילה בית המשפט עדרי פילים. מכל דרכי ההתערבות בחר בג"ץ את הקיצונית ביותר.

אם עד היום נהוג היה לדבר על "המתח שבין הרשות המחוקקת לרשות השופטת", הרי שמעתה אין כל מתח כזה. ביהמ"ש רשאי להתערב בתוכנם של חוקי יסוד, ולפי חלק מהשופטים גם לא ממש ניתן להגביל את הרשות השופטת, אף שבעבר כתב השופט אהרן ברק שאפשרות כזאת קיימת. השופטים קבעו כי צמצום ההתערבות השיפוטית על ידי הכנסת היא פעולה בניגוד עניינים. השופט מינץ השיב כי פסילת ביהמ"ש את המגבלות עליו לוקה באותו המום.

פסק הדין עוסק בעיקרו במגבלות החלות על הרשות המכוננת, וכי יש להוסיף ולהגבילה. בולט ממנו היעדר מגבלות כמעט מוחלט על ביהמ"ש. השופטת אסתר חיות כתבה כי עם השלמת חקיקת החוקה אפשר יהיה "לבחון" את צמצום הביקורת השיפוטית.

השופטת יעל וילנר כתבה כי החוק מקנה לביהמ"ש סמכות להכריע בכל עניין כרצונו כאשר נדרש לעשות צדק. לא פעם קורא בית המשפט העליון למחוקק לכונן את חוק יסוד: החקיקה שיסדיר את סמכויות המחוקק וביהמ"ש.

למעשה, גם הסדרה זו תונח על האובניים של בית המשפט, שבידיו יפסל את חוק היסוד כרצונו. אף אם מופרז יהיה לומר כי הלילה, סמכותה של הרשות המכוננת רוקנה מתוכן, בוודאי אפשר לקבוע כי בית המשפט הציב את עצמו מעליה.

ריסון עצמי

מה מגביל מעתה את בית המשפט עצמו? דעת רוב השופטים תאמר כי ערכיה של ישראל כיהודית ודמוקרטית ומגילת העצמאות. אלא שבאותה הנשימה גם קבעו כי רק ביהמ"ש יהא זה שיפרש את המגילה ואת ערכיה של המדינה ויקבע מה יהלום אותם ומה לא. הווה אומר, זו הרשות היחידה שמגבילה את עצמה. בתקופת הפגנות קפלן הגדולות הניפו המוחים שלט "בית משפט - עליון". הלילה חזונם התגשם.

המבנה המשטרי החדש שנוצר הלילה העניק משקל כובד משמעותי ומכריע לוועדה לבחירת שופטים. משניתנה הסמכות לביהמ"ש להתערב בתוכנם של חוקי יסוד, הרי שהשפעת האזרחים באמצעות נבחריהם על ההסדרים בין הרשויות תוכל לבוא לידי ביטוי בעיקר בוועדה ובזהות השופטים. כבר עתה יש לבחור נשיא לביהמ"ש עליון ושני שופטים ובעוד כשנה שופט נוסף. לשר המשפטים לא תהיה ברירה אלא להמשיך להתעקש שם.