שבר את הנוהג: השופט אלרון עשה מעשה כשר - אך סיכוייו קלושים

אף ששיטת הסניוריטי נהוגה יותר מ-70 שנה, היא אינה כתובה, לא בתקנון נידח ובוודאי שלא בחוק יסוד. כך שמבחינה פורמלית, הכרזתו של השופט אלרון ושבירת הנוהג נשענת על כר בטוח מבחינה משפטית. אלא שלבחירתו בפועל לתפקיד סיכויים נמוכים.

שר המשפטים יריב לוין, המשמש כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, אינו רוחש הערכה יתרה לשופט אלרון, אך מעדיף אותו כנשיא העליון הרבה יותר מהשופט יצחק עמית הנחשב לאקטיביסט. הבעיה היא במספרים. כדי למנות את אלרון לנשיא העליון נדרש רוב של חמישה מתוך תשעה חברי וועדה.

לקואליציה ישנם שלושה חברים שיתמכו, שני חברי לשכת עורכי הדין צפויים להתנגד לשבירת הסניוריטי, כמותם גם נציגת האופוזיציה קארין אלהרר. בוועדה חברים שלושה שופטי עליון, ולאחר פרישתה הקרובה של חיות יהיו חברים בוועדה השופטים יצחק עמית, עוזי פוגלמן ונעם סולברג. החוק מחייב שופטת אישה, ועמית לא יוכל להשתתף בהצבעה, כך שנראה שהשופטת ברק-ארז תחליף אותו. סביר להניח שהיא ופוגלמן יתנגדו ולשופט סולברג אין אינטרס לשבור את הסניריוטי כיוון שבכך הוא יסכן את נשיאתו ב-2028.

כך שלעת עתה נראה שאין לאלרון את הרוב הדרוש. נקודות החולשה הם סולברג, שנמצא בזהות משפטית-אידאולוגית עם אלרון, ונציגת לשכת עוה"ד אילנה סקאר, שהייתה שותפה בקידום בחירתו של אלרון לעליון.

לאלרון יחסים עכורים עם מרבית שופטי העליון שחלקם אף התנגדו למינוי לבית המשפט העליון. אלא שלא מדובר רק ביחסים אישיים, מעת לעת צצה גם מחלוקת אידאולוגית ביניהם. כך למשל אל מול השופט יצחק עמית, שלפי הסניוריטי מועמד לנשיא בית המשפט העליון.

בפסק הדין לגבי רוצח נעה אייל ז"ל מחה השופט עמית כי המשפט עובר "משיח של ראיות לשיח של זכויות", וכי בתי המשפט עוסקים בזכויות חשודים ונאשמים יתר על המידה. לשיטתו, "דומה כי המקום של ה'יש הראייתי' הולך ונזנח לטובת טענות לפגמים כאלה ואחרים בחקירה ובהליכי התביעה. כמו כן, ישנן טענות לאי-חוקיות של מעשה זה או אחר במהלך החיפוש, התפיסה, או החקירה, טענות להגנה מן הצדק ועוד", כתב והוסיף השופט עמית כי זו סיבה מרכזית להימשכות ההליך הפלילי.

השופט אלרון לא נותר חייב, ובנאום שנשא ב-2011 ביקר את השופט עמית ואמר כי "שמירת זכויות בהליך הפלילי היא אבן יסוד של ההליך כולו. זכויות אלה מקומן בחקיקה ובהלכה הפסוקה. מי שמבקש לטעון נגד דיון או להגבלת דיון בהליך הפלילי, לטעמי מסיג את המשפט הפלילי שנים לאחור. לא זו גם זו, פגימה בשיח הזכויות יערער את שיווי המשקל העדין בניהול משפטים פליליים, שעוצב בעמל בפסיקת בתי המשפט לדורותיהם".

גם בחודש יולי האחרון אלרון על הדברים במאמר שכתב בשם "המשפט הפלילי על צומת דרכים", שם הזהיר אלרון מפני שיח "ייעול וזירוז ההליך הפלילי" ככזה העלול לפגוע בזכויות חשודים ונאשמים ויבוא על חשבונם. "אנו עלולים להגיע לתוצאות משפטיות בלתי רצויות אשר תחושת הצדק אינה מתיישבת עימן", כתב.

ביקורתו של אלרון לא נשמרה רק לשופט עמית. בתחילת החודש השופטים רות רונן ויחיאל כשר ביטלו עונש מאסר לקטין שהורשע במעשה סדום, מעשים מגונים, סחיטה באיומים ועוד תחת איומי סכין. השופט אלרון, שישב בהרכב, מתח עליהם ביקורת ואמר כי "קשה עליי התחושה כי תוצאת פסק הדין שמה במרכזה רק את עניינו של המערער – העבריין; ואילו עניינו של הקורבן התמים – קטין אף הוא, נדחק לקרן זווית".