בפסק הדין המזכה של רומן זדורוב, בית המשפט מתח ביקורת נוקבת כלפי הפרקליטות באופן שבו התייחסה אל אנשי המכון לרפואה משפטית בחקירתם הנגדית במהלך המשפט – בעיקר ביחסה אל מנהל המכון, ד"ר חן קוגל.
במהלך המשפט הפרקליטות תקפה לא רק את חוות הדעת של קוגל בתיק, אלא גם דרשה להטיל דופי במקצועיותו הכללית. קוגל העיר כי הוא עד מומחה אשר מופיע בתיקים רבים מטעמה של הפרקליטות עצמה "איך אתם בוטחים בחוות דעת שאני נותן?" תהה והתובעת שרון הר-ציון השיבה "כשאתה עד הגנה, אין גבולות". השופט קולה קבע כי הפרקליטות ייחסה לקוגל "רמיזות לא ראויות ביחס לתום ליבו ואפילו ליושרתו", כך גם לגבי שני רופאים אחרים מהמכון לגביהם טענה הפרקליטות כי חוות דעתם אינה מקצועית אלא נועדה לרצות את עמדתו של קוגל, כתב השופט "בכל הכבוד, לא מצאתי דופי בעדותם, ניסיון הפרקליטות כשל".
עו"ד מיכל עורקבי, הממונה על הרפואה משפטית בסנגוריה הציבורית במשרד המשפטים מצטרפת אל ביקורת של ביהמ"ש נגד הפרקליטות ואומרת ל"ישראל היום" כי "יחס הפרקליטות אל רופאי המכון היה שערורייתי. הפרקליטות טענה שרופאי המכון נתנו חוות דעת מקצועית כדי לרצות את מנהל המכון, זו טענה חמורה בעיני".
עורקבי, מבכירי הסנגוריה הציבורית במשרד המשפטים מסבירה "הרופא המשפטי עונה על שאלות, שאינן האם זדורוב רצח או לא. הוא עונה על שאלות שבתחום הרפואה המשפטית, בתיק זדורוב למשל כמה זמן דם ניגר מגופה וכדומה. זו שאלה של מומחיות רפואית. ד"ר קוגל, הוא מומחה לרפואה משפטית. הוא זומן על ידי ההגנה אבל באופן מהותי הוא לא מטעם אף אחד, ולא היה צריך לצבוע אותו ככזה ולהטיל דופי במקצועיותו רק משום שבתיק הזה הוא מגיע מטעם ההגנה ולא התביעה".
כך גם לגבי הרופאים הנוספים, "עלתה שאלה מקצועית האם הסכין באמצעותה נרצחה תאיר ראדה ז"ל הייתה משוננת או חלקה. שני רופאי המכון לרפאה משפטית חיוו דעה מקצועית שחיזקה את ההגנה, הם פועלים מתוך המומחיות שלהם. להטיל בהם דופי? זו לא הדרך. זו טעות של הפרקליטות, לא היה צריך לעסוק בכלל בהיבט של מי רצה לרצות את מי אלא רק בשאלה המקצועית של הסכין. אם יש לפרקליטות בעיה עם חוות הדעת, תביאו מומחים מחו"ל. מדוע זה לא קרה? כי מבחינה מקצועית זה אפילו לא במחלוקת. אז אם לא הביאו מומחה אחר, לטעון שהמומחה משקר כדי לרצות? זו לא דרך להתמודד עם ראיה שאינה נוחה לך".
אחת הסוגיות החשובות ביותר בהכרעת הדין היא ראיית ההודאה של זדורוב ברצח, זו הייתה עד כה הראיה המרכזית שהביאה להרשעתו בשלוש ערכאות שונות. כעת קבע ביהמ"ש כי ההודאה נגבתה בלחצי החוקרים. "פסק הדין למעשה מצביע על האפשרות של הודאת שווא, כלומר אדם הודה במשהו שאנחנו לא בטוחים שהוא אכן ביצע. זה בעיני החלק החשוב ביותר בפסק הדין", אומרת עורקבי, "אסור להסתפק בראייה של אדם המודה בעבירה שביצע, חייבים ראיה חיצונית אחרת שתתמוך בהודאה. אי אפשר להשתכנע מהודאה, האופן שבו היא מתקבלת, ומספר הפעמים שהיא ניתנת.
"השופט דני צרפתי תוהה בפסק דין זדורוב, איך מלבד ההודאה אין ראיות פורנזיות נוספות?! איך זה יתכן?! אדם רצח ואין שום ראיה פורנזית!? זהו עוד מקרה שמלמד אותנו כי הודאת שווא היא הסכנה הכי גדולה במשפט הפלילי. ישנה תופעה של הודאות שווא. אני זוכרת שלפני למעלה מעשור היה מקרה בת"א של הומלס שהודה ברצח של הומלס אחר שנעלם. הוא אפילו שיחזר את הרצח. אלא שבמהלך המשפט שלו פתאום הנרצח "קם לתחיה", מצאו את ההומלס והתברר שלא נרצח. אסור להיות שבויים בהודאה. בעולם המדעי של היום של פורנזיקה וטכנולוגיה אי אפשר להסתפק בהודאות ושחזורים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו